כשטאלנט בכיר נוטש את הערוץ איתו הוא מזוהה למעלה מ-20 שנה, טבעי להטיל זרקור על הדמות המפורסמת. אבל במקרה של צבי יחזקאלי, שעוזב את חדשות רשת לטובת ערוץ i24, לא רק שנאמר כבר הכל, זה גם קרה ממש לאחרונה: במלחמה הפגין הפרשן את מיטב הלהיטים שהפכו אותו מעיתונאי מרתק וייחודי לכהן דת שמטיף לג'נוסייד ומפיץ פייק, כגון הנסיכה הירדנית שהשתתפה ביירוט המתקפה האיראנית.
לעומת זאת, חדשות רשת היא סיפור יותר מעניין. לאחרונה הכריזו שם בגאווה על שובו של שרון גל, שבינתיים ביצע פרסה טיפוסית ונשאר בערוץ 14. עזיבתו של יחזקאלי וההתפוגגות של אבישי בן חיים מרוקנות לחלוטין את ערוץ 13 מדמויות דומיננטיות שמזוהות עם הימין, יהא זה הליכודניקי או הדתי-חרדי. כל מיני מאמצים ליצור מובלעות עמומות, כגון התוכניות של נטעלי שם-טוב ואלמוג בוקר, לא מרשימות את הצופים והצופות, שמעדיפים את הדבר האמיתי והבלתי מתנצל. זה לא שמהצד השני טוב יותר, כפי שמוכיחה הרצועה של לוסי אהריש, לדוגמה.
וכאן טמונה, כפי שנהוג לומר בימים אלה, התסבוכת האסטרטגית של חדשות ערוץ 13: כשמחליפים מנכ"ל כל שנתיים ואופי כל שישה חודשים, כבר לא זוכרים מה התכלית ואיך משיגים אותה. אם זה לא מספיק, לא ניתן לנתק בין הכאוס בחברת החדשות לאומללות של רשת כולה, גוף שלא נשאר בו סנטימטר ללא פצע וחבורה.
נניח, לדוגמה, שעזיבתו של יחזקאלי הייתה מובילה להתפכחות עסקית גרידא, לפיה במרחב המצומצם שבין ה"ממלכתיות" של חדשות קשת לתגרנות הימנית של ערוץ 14 (עם כל הכבוד לאפרוריות היקרה של חדשות השידור הציבורי), אין סיבה לעטות מסכות ולמכור חיקויים. במקום, אפשר להנחיל את רוח "אזור מלחמה" על כלל שידורי החדשות והפעם, בניגוד לסיבוב הקודם מלפני שנה וחצי, ללכת עד הסוף. כך לפחות יושג בידול והקהל שזה מתאים לו ידע אחת ולתמיד לאן הוא מגיע. לא מדובר בהמוני בית ישראל, ואפילו לא קרוב, אבל זהו ציבור מובחן שתעשיית הפרסום כבר תדע איך לכוון אליו.
אלא שאפילו זה לא יכול לעבוד בערוץ שתלוי ב"אח הגדול" ו"הישרדות", מפלצות שעולות הון עתק ופונות למכנה המשותף הרחב ביותר. אין שום היתכנות לערוץ שבו שידורי החדשות הם בוטיק מעצבים והפריים טיים הוא קניון אאוטלט. זה לא עבד בימי ערוץ עשר, למשל, כשהתחרות הייתה פחות אינטנסיבית. ומכיוון שספק אם ברשת מסוגלים להיפטר מהיומרה לנצח במשחק שבו הם כבר לא משתתפים, אין לתאר את הערוץ אלא במילותיו של אביגדור ליברמן: שום דבר טוב לא מאיים עליהם.
בקטנה
עמית סגל העניק ראיון מצוין, רהוט ומעורר מחשבה לכריסטיאן אמנפור ב-CNN. הכותרת הדרמטית שעלתה ממנו היא שיש מקומות בעולם שבהם מותר למרואיין לסיים טיעון, בין אם המראיינת לא מסכימה עם כל מה שהיא שומעת ואפילו לא עם רבע. אגב, סגל הופיע לשיחה עם סיכה צהובה, שלא מלווה אותו בשידורים בישראל. זה בסדר גמור ואף קריטי שהפרשן מביע עמדות שונות מרוב התקשורת בנוגע לתנאים להשבת החטופים והחטופות. הוא גם צודק באומרו, שוב ושוב, שהסתייגות מ"עכשיו!" לא מלמדת על ערלות לב ומחסור באכפתיות. ובכל זאת, לענוד את הסיכה רק לטובת רבע שעה ב-CNN זה סטיילינג שאין בו סטייל.
