יצחק נובוברודר, יליד חיפה, בנם של ניצולי שואה, לא חשב שהביוגרפיה שלו תצא לאור דווקא בגרמניה, אבל מאז שהפך לצחי נוי הוא הולך בעקבות האף שלו. "אינטואיציה", הוא חושף את הסוד, "כל החיים שלי התגלגלו בזכותה".
מתי האינטואיציה לקחה אותך הכי רחוק?
"יודל'ה", שולף נוי (כמעט 71) ומגולל את סרט הזיכרון שלו לאחור. כחייל משוחרר מצוות הווי גולני, שהופיע עם אלי גורנשטיין בצמד "חומה ומגדל", הוא שיחק לצד מלאני גריפית ושייקה אופיר בסרט "הגן" שביים ויקטור נורד, "שהוא חבר שלי עד היום. לפרמיירה של הסרט נסענו באוטו הישן שלי, אספנו את חנה רובינא מביתה, ובסוף ההקרנה עליתי לבמה עם שייקה אופיר וגילה אלמגור. מה שלא ידעתי הוא שבאולם ישבה אז השלישייה של הקולנוע הישראלי – מנחם גולן, בועז דוידזון ויורם גלובוס – שעל המקום ליהקו אותי ל'אסקימו לימון'. בלי אודישן. קליק ממבט ראשון. למחרת דיווחה לי רודיקה אלקלעי, הסוכנת שלי, שהמפיקים הגדולים מציעים לי 7,500 לירות על הדמות של יודל'ה. היא ביקשה להעלות את שכרי ל-12 וחצי אלף לירות".
צעיר, תפרן ולהוט
נוי שמע – ונדלק. "לקחתי את האוטו, נסעתי לאלנבי 32 בתל-אביב, קומה שלישית, 'סרטי נח', דחפתי את דלת הכניסה, 'מי זה מנחם? איפה יורם ובועז?' כל אחד מהם זינק מהמשרד שלו ושלושתם נעמדו מולי, 'מה קרה?' לבשתי חיוך מנומס ושאלתי 'איפה החוזה?' הם החליפו ביניהם מבטים ואמרו 'תבוא מחר בעשר, יהיה לך חוזה מוכן'. למחרת, בעשר, באתי וחתמתי מאחורי הגב של רודיקה, שבמשך שנים כעסה עליי ולא דיברה איתי".
בצדק, לא?
"ברור, פעלתי מאחורי הגב של הסוכנת שלי, זה לא אתי ולא מוסרי וגם לא כלכלי, אני בטוח שהיא הייתה מנהלת משא ומתן ומשיגה לי סכום יותר גבוה, אבל הייתי צעיר ותפרן ולהוט ורציתי לעבוד. בער לי לחתום מהר כדי להיות בטוח שזה שלי. מאז, גם במהלכים עסקיים אני נותן לאף שלי להוביל אותי. עד כה הוא לא איכזב. 'אסקימו לימון' פתח לי דלתות בכל העולם".
אז למה הביוגרפיה שלך נקראת "אני שונא אסקימו לימון"?
"אם השם של הספר מעורר סקרנות ושאלות, זה סימן שהבחירה בו הייתה נכונה. בכל רחבי גרמניה לא תמצאי אדם אחד שלא יבין שזה בהומור. אני שונא את השלגון. הוא עושה לי גל קור בשיניים. יש לי בעיות בחניכיים".
ואיך הקורא הממוצע יבין את הבדיחה?
"אני מתראיין נון סטופ. בשידור חי, בגרמנית, אני פורח. ויש תוצאות. שלושה שבועות אחרי שהספר יצא לאור הוא הגיע למקום ה-13 ברשימת רבי המכר בגרמניה, בקטגוריה של ספרים אוטוביוגרפיים. אל תגידי 'יפה', זה יפה מאוד-מאוד".
ידעת גרמנית גם לפני "אסקימו"?
"אף מילה, ובספר אני מתאר איך הכל התגלגל. 'אסקימו' הוזמן לפסטיבל ברלין, שמימן את כרטיסי הטיסה של יפתח קצור וענת עצמון. ומה איתי? מנחם (גולן) הבטיח לשלם לי כרטיס מפרנקפורט לברלין אם אשלם מכיסי את הכרטיס מתל-אביב לפרנקפורט. אז לקחתי מאבא שלי ז'קט ועניבה וב-7 בפברואר הגעתי בפעם הראשונה בחיי לברלין, שיא החורף, שלג עד לברכיים. ביום הראשון הכל נראה לי מוזר, רכבת ברחוב הציפה בי את סיפורי הרכבות ששמעתי מהוריי, שהם ניצולי שואה הארדקור, אז התמקדתי בפסטיבל. הכרתי את ספילברג וג'ינה רולנדס וכל העולם, 'אסקימו' התקבל נפלא, ובסוף הההקרנה הייתי האחרון שנקרא לבמה".
אחרון, אחרון חביב?
"איך ניחשת? ברגע שעליתי לבמה הקהל קם על הרגליים ומחא כפיים ומרוב התרגשות רעדו לי הברכיים. כשמנחם ראה את קבלת הפנים הזאת הוא לחש לי באוזן 'אל תגיד מילה ליפתח וענת, בוא איתנו לאכול, קבענו עם סם ויינברג, שקנה את הסרט להפצה בגרמניה, אוסטריה ושווייץ'. הגענו למסעדה, הגישו כרוב אדום, וסם ישב לידי וסיפר לי באנגלית על הוריו. כשאמר 'אמא שלי מתה בגטו מטיפוס', כמעט נפלתי. מה, אמא שלך הייתה יהודייה? סם צחק, 'אתה רוצה שאני אוריד את המכנסיים ואוכיח לך שאני יהודי?' הוא סיפר שאבא שלו עלה בלעדיו והקשר ביניהם נותק ל-15 שנה, עד ש'אסקימו' הביא אותו לישראל. סם הגניב לי את מספר הטלפון שלו מתחת לשולחן, כדי שהישראלים לא יראו, ושאל כמה קיבלתי על הסרט. אמרתי את האמת, '7,500 לירות', והוא צחק, 'איזה גנבים'. הוא שאל אם יש עליי כסף ואמרתי את האמת, 'אין לי כלום'. אז הוא הוציא את פנקס הצ'קים שלו ואמר 'תעשה את ה'אסקימו' השני ועוד שני סרטים גרמניים, והנה המקדמה'. זה היה צ'ק על 20 אלף דולר. מרוב תדהמה הצ'ק נפל לי מהיד".
45 שנה אחרי, יודל'ה עדיין רודף אותך.
"לא רודף, מלווה אותי. ככה זה, גם לשחקנים האמריקאים הגדולים ביותר תמיד זוכרים את הסרט הראשון. אמנם יודל'ה היה דמות משנית ב'אסקימו', אבל סם, המפיץ, קלט מיד שבלי יודל'ה הסרט לא מחזיק. יודל'ה היה זה שכל הזמן הביא לעלילה משב רוח רענן. הכל קרה ליודל'ה, כלומר – לי. חוץ מרכבת שתדרוס אותי, הכל קרה, וכשהגענו לסצינה של סטלה המגמרת נבהלתי לגמרי. חשבתי: מי ירצה לראות שמן כמוני בתחתונים? אני לא הייתי רוצה לראות את עצמי בתחתונים".
מה, בתסריט לא נכתב מה יודל'ה וסטלה אמורים לעשות?
"קראתי את התסריט, אבל לא האמנתי שהסצנה ההזויה הזאת באמת תצטלם, הייתי בטוח שהיא תיפול והנה, זה קורה. אמאל'ה, מה אני עושה?"
איך עמדת במשימה?
"נזכרתי בקלוד רז'י, הבמאי הצרפתי שביים אותי ב'החולה המדומה', בהבימה. הוא דיבר צרפתית בלבד, והיה משפט אחד שאמר לשחקנים באנגלית: 'יוז איט', תשתמש בזה. העצה הזאת הנחתה אותי בסצנה של סטלה והעירום וחוסר הנעימות והפחד. זה לא היה בטייק אחד וזה היה סיוט. אוף", הוא מנער את חולצתו כאילו חטף גל חום, "זה היה קשוח. כל הניסים והנפלאות התחילו כשעליתי במדרגות, לדירה של אופליה שטראל".
עד יום מותה טענה אופליה שטראל שסטלה הרגה אותה.
"ליבי-ליבי על אופליה. הסרט הזה התחיל וגמר לה את הקריירה. התארחנו ביחד בהמון תוכניות טלוויזיה ובהן שמעתי בקול שלה עוד משהו. היא כעסה על ההצלחה שלנו - וחוסר ההצלחה שלה. בניסיון לשקם את הקריירה שלה כשחקנית היא השתתפה ב'ישראלים מצחיקים'. נו, באמת. בחיים לא עשיתי סרטי מתיחות, אני לא מחזיק מהז'אנר הזה בכלל. עם יהודה ברקן עשיתי סרט אחר, יפה. 'נשיקה במצ"ח', עם מיכל ינאי. אני הבאתי אותה ליהודה. אחרי ששיחקנו יחד ב'הקוסם' היא ביקשה שאעזור לה להיכנס לקולנוע. רוצה סקופ? אחרי המלחמה מיכל ואני נתאחד בהצגת חנוכה. 'פינוקיו'. אני אהיה סבא ג'פטו ומיכל תהיה פייה".
סלפי בלי הפסקה
נכון לעכשיו, ביומיום וגם על הבמה, נוי מרכיב מכשירי שמיעה. "בילדות סבלתי מדלקות אוזניים חוזרות, וכשצילמנו את 'יוצאים קבוע', השני בסדרת 'אסקימו', היו לי סצנות של נפילה מהסירה למים המזוהמים של הירקון. אחרי כל סצנה ייבשו לי את הבגדים, עליתי לסירה ושוב הפלתי את עצמי לבוץ. מלא מים נכנסו לי לאוזניים והרגו את שרידי השמיעה".
המכשירים הזעירים ("אם אני לא מצביע עליהם אף אחד לא שם לב אליהם") עוזרים לו גם באולפן. "אני תמיד רוצה לשיר, וכשמציעים לי תפקיד השאלה הראשונה שלי היא אם הוא כולל שירה", מספר נוי, שממש לאחרונה הקליט יותר מעשרה שירים בגרמנית עבור הופעת היחיד שהוא מריץ במועדונים ובבתי מלון. "אני בא עם התסרוקת של יודל'ה, מלא ברילנטין בשיער, לובש חולצת הוואי שבה אני יותר שמן ממה שאני באמת, ויש לי רפרטואר גדול של 'אולדיז'. אחרי החג אני טס לכמה הופעות בפלמה דה מיורקה, ומשם אקפוץ לתוכנית טלוויזיה בדיסלדורף. הכל טוב".
מה טוב? אל תגיד לי שאף פעם לא עבר לך בראש שאין נביא בעירו.
"טוב, זה ברור. אין נביא בישראל. הקנאה אוכלת. מי ששואף לשמור על מקום גבוה בתודעה חייב להחזיק יחצ"ן, וזה לא בשבילי. ברחוב הישראלי אני לא יכול ללכת, כל היום אני עושה סלפיז, כשאני מגיע לחתונה אני מצטלם עם כל האולם. ברוך השם, תמיד יש עבודה. עכשיו אני שוב לובש את הפרווה של הדוב בלו ב'ספר הג'ונגל', בהפקה של עזריאל אשרוב, ובקיץ אריץ את 'חגיגה במונטנה', מופע של ארבעה זמרים, שבעה נגנים ואני המנחה, נוסטלגיה ברמות. אני מדבר על תירס וסברס וגזוז, ושר את 'הפלטרס' והקהל על הרגליים, רוקד ללא הפסקה. ובסוף היום אני מתרווח מול הטלוויזיה, רואה בפעם המיליון ואחת את המופע של ברברה סטרייסנד או מחפש סרט טוב, רק לא מדע בדיוני. או שאני יושב בגינה שלי, בהרצליה, יש לי מלא נורות צבעוניות וזה הדיסנילנד הקטן שלי. קיטש זה דבר נהדר".
הנכדות עוד לא צפו
בקרוב יחגוג 42 שנות נישואים למירי, לשעבר קצינה בחיל האוויר, שאותה הכיר במהלך צילומי "ספיחס". צחוק רועם פורץ ממנו כשהוא מתאר איך מירי באה אליו למלון ביום שבו גילחו חצי משערו, וטענה שהיא מתביישת להיראות איתו בפרהסיה. "אז שמתי כובע", הוא מסכם.
ילדיו (ליאת, 40 ואייל, 38) נחשפו לעלילות "אסקימו" בטעות. "כשליאת הייתה בת 10, היא ואחיה התיישבו במרתף הבית, לראות את 'הדבורה מאיה', ושכחתי שהקלטתי משהו על הקלטת הזאת. מירי ואני ראינו חדשות בסלון ופתאום שמענו את סטלה. מירי צרחה עליי, רצתי למרתף, נפלתי במדרגות ועבר נצח עד שמשכתי את הקלטת מהווידיאו. מאז לא דיברנו על זה". ארבע נכדותיו טרם נחשפו לעלילות סבא וסטלה. "למיטב ידיעתי".
לדבריו, כבר לפני 20 שנה פנה אליו מו"ל שמתמחה בספרים על פי סרטים. "התחלנו להתכתב, הכל היה טוב ויפה עד לשורה 'תן לי את כרטיס האשראי שלך, 36 תשלומים ללא ריבית'. התחלתי להזיע. שאני אממן את הוצאת האוטוביוגרפיה שלי? זה יצא לי מהראש עד שלפני שנתיים, בערב אמנותי בברלין, הכרתי את מרטין אנשל, שבעבר הוציא ספר על 'אסקימו לימון'. הוא קנה זכויות ומכר תמונות למעריצים. באינטואיציה שמהולה בחוצפה שאלתי אותו 'בא לך לעשות איתי אוטוביוגרפיה?' והוא ענה 'בררררור'. במשך שנה וחצי דיברנו בווידיאו, דרך הווטסאפ. בהתחלה היה לי קשה להיפתח, לקלף את הגלד, אבל מהרגע שצללתי לזיכרונות שלי זה זרם. סיפרתי שאמא שלי ז"ל נולדה בחלם. סבא שלה היה סנדלר שעשה לנאצים נעליים. יום אחד איזה נאצי אמר לו 'אם לא תברחו היום, מחר בבוקר תהיו ברכבת לאושוויץ'. באותו הלילה הם ברחו ברכבת משא לסיביר".
ואתה, נינו של הסנדלר, מרוח על שלטי חוצות בברלין.
"נכון, אלה החיים של יהודי וישראלי. בעמוד הראשון של הספר כתבתי שאני מקדיש אותו לאלפי הקורבנות של 7 באוקטובר, ואחרי הציטוט 'אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המלחמה האחרונה', כתבתי גנוק איז גנוק. מספיק זה מספיק! ושכחתי לציין, על כל עותק אני מקבל תמלוגים, 1.70 יורו". •
