לפני הסטודנטים אלה המרצים. בטור הזה כבר פורסמו ציוני הדרך שסומנו באותיות קידוש לבנה בשנים האחרונות. עוד ארגון מרצים ועוד ארגון הצביעו בעד ה-BDS. כבר באוקטובר 2013 פירסמה האגודה לסוציולוגיה הומניסטית (AHS) הודעת תמיכה בחרם. זו הייתה הסנונית הראשונה שבישרה את החשיכה הגדולה. בדצמבר 2013 זה היה ארגון המרצים ללימודי אמריקה (ASA) שהצביע בעד החרם. בנובמבר 2015 הצטרף הארגון ללימודי נשים (NWSA). במארס 2022 הצביע ארגון המרצים ללימודי המזרח התיכון (MESA) על תמיכה בחרם. איך אפשר ללמד באופן הוגן על המזרח התיכון, תוך כדי תמיכה בקמפיין פוליטי, BDS, ששולל את זכות קיומה של ישראל? אי-אפשר. ביולי 2023 הצטרף לחרם ארגון המרצים לאנתרופולוגיה (AAA). בשני הגופים האחרונים ההצעה התקבלה לאחר שבשנים קודמות היא נדחתה. וכך, למעשה, כל ארגוני המרצים בתחום מדעי הרוח והחברה, או כמעט כולם, הפכו לעדר אנטי-ישראלי.
1 צפייה בגלריה
פרופ' פינקלשטיין בקולומביה. הציע למפגינים: "מהנהר עד הים פלסטינים יהיו חופשיים" ונענה בסיסמה הישנה
(צילום: מהטוויטר)
אז על מה ולמה אנחנו מופתעים? הסטודנטים לא מורדים. הם צייתנים גמורים. הם הקשיבו למרצים שלהם, הפנימו ללא ערעור, ויצאו להפגנות הרבה לפני 7 באוקטובר. כששנה אחרי שנה מכניסים המרצים את הפוליטיקה של שנאת ישראל לאולמות, וכשרוב מוחלט של הפרסומים האקדמיים נראים ככתבי תעמולה, פעם של הפלסטינים, ולאחרונה של חמאס - התוצאות בהתאם. ה-BDS תומך במדינה אחת, המרצים בעקבותיו, והסטודנטים - מדקלמים כמו תוכים.
ליגה אחרת
ההפגנות מקבלות תפנית מסוכנת. אוניברסיטת בראון הגיעה להסכם עם ראשי מאהל המחאה הפרו-חמאסי, שלפיו הם יפנו את המאהל, ובתמורה, חמישה סטודנטים ממנהיגי המחאה ייפגשו עם חמישה מחברי תאגיד האוניברסיטה, כדי להציג בפניהם את הטענות נגד השקעות ב"חברות המאפשרות ומרוויחות מרצח העם בעזה". לא עברו שעות רבות ונשיאת אוניברסיטת קולומביה, מינוש שפיק, פירסמה הודעה שבה סיפרה על הצעה שקדמה להתערבות המשטרה לסטודנטים החוליגנים, לשקול את מדיניות ההשקעות ושיתופי הפעולה, ועוד. האלימות, מתברר, משתלמת. לכניעה הזאת אין משמעות כלכלית ממשית. אבל יש לה משמעות סמלית. משמעות מסוכנת. משום שהכניעה מידבקת.
"קיצוני שני הצדדים"
ביום רביעי פירסמה עמיתתי לעיתון, אורלי אזולאי, מאמר שלפיו העיסוק במחאה בקמפוסים הוא בגדר "יבבה קורבנית". באמת, מה אנחנו רוצים מהם. הרי לדעת אזולאי, "מובילי המחאות בקמפוסים מביעים ביקורת על מעשיה של ישראל ודורסנותה". ביקורתיים וצודקים שכמותם. אפילו הם לא ידעו שהם כאלה. ובכלל, מסבירה אזולאי, "גם אצלנו יש כאלה שקוראים 'מוות לערבים' ו'שיישרף לכם הכפר' - בכל צד יש שוליים סהרוריים". הנה לנו תיאוריית ה"יש קיצוניים בשני הצדדים" במלוא הדרה. הם ואנחנו - אותו דבר.
אלא שאף אחד מהמפגינים לא "מביע ביקורת". אף אחד שם לא יוצא נגד, נניח, מפעל ההתנחלויות. הרעיון של שתי מדינות נחשב שם לפשיסטי, קולוניאליסטי. שהרי הוא מכיל הכרה בזכותה של ישראל להתקיים. הסיסמה של המפגינים היא "מהנהר עד הים פלסטין תהיה חופשית". אין צורך להיות פרופסור להפגנות כדי להבין שמדובר בחיסול ישראל ולא בביקורת. אפילו נורמן פינקלשטיין, אחד התועמלנים הבולטים נגד ישראל, דיבר לפני הסטודנטים בקולומביה, והציע תיקון לקריאה: "במקום פלסטין תהיה חופשית, אמרו: פלסטינים יהיו חופשיים". בתגובה לקחה אחת המארגנות את המיקרופון, וצעקה: "פלסטין תהיה חופשית". הקהל הצטרף. פינקלשטיין, מיותר לציין, מבין מצוין מה אומרים הסטודנטים.
אמריקה, צרפת מאחורייך
לא מדובר רק בארה"ב. מרצים וסטודנטים מצרפת יזמו פנייה לנשיא ה-CNRS, גוף המחקר הממשלתי הגדול ביותר בצרפת, הדורשת להשעות את כל הקשרים האקדמיים והמחקריים עם ישראל. כ-1,400 כבר חתמו והרשימה גדלה. המילה "חמאס" לא מוזכרת אפילו פעם אחת. אורח מכוכב זר היה חושב שישראל, ככה סתם, פתחה בהתקפה בלי שום סיבה. מדובר באחת העצומות הארסיות ביותר נגד ישראל, שאין בה כמעט משפט אחד ללא סילוף או הטעיה. נתחיל.
הטענה הראשונה היא שבית המשפט הבינלאומי לצדק (ICJ) קבע שבמעשיה של ישראל יש משום "סיכון סביר לרצח עם". לא נכון. אין החלטה כזאת. והעובדה שאין-ספור כלי תקשורת הציגו את הטענה הזאת לא הופכת אותה לנכונה. מי שכיהנה כנשיאת ה-ICJ בזמן קבלת ההחלטה, השופטת ג'ואן דונהיו, אמרה בראיון ל-BBC שאין קביעה כזאת. אבל בין נשיאת ה-ICJ לבין המסלפים – בחרו המרצים באחרונים.
באותה פסקה מציינת העצומה ש"37,676 אזרחים נהרגו". הם אפילו לא מציינים שמדובר בטענה של חמאס. כלום. אין אפילו מחבל אחד? אין! עד היום פורסמו כבר שלושה מחקרים שמפריכים את טענת חמאס. למה הם לא הוזכרו? ואיך זה שאין אפילו מחבל אחד שנהרג? כך מתנהגים תועמלנים. לא חוקרים מהאקדמיה.
העצומה מקוננת על הפגיעה בחינוך הגבוה בעזה. אוניברסיטת אל-אסראא הופצצה, נכתב שם. אכן כן. אלא שבדיקה קצרה הייתה מגלה להם שספק אם יש מוסד חינוכי אחד ברצועה, כולל של אונר"א, שלא שימש את תשתית הטרור. כך גם אל-אסראא, שמתחתיה היו מנהרות טרור. זה לא היה חכם לפוצץ אותה, אבל אין ויכוח שמדובר בתשתית טרור.
כך גם האוניברסיטה האיסלאמית של עזה, שהקים אחמד יאסין. ד"ר יוניס אל-אסטל, למשל, מרצה באוניברסיטה, יצא בקריאה לכיבוש אירופה ושתי האמריקות. האיחוד האירופי הפסיק את שיתוף הפעולה עם האוניברסיטה לאחר שסירבה להתחייב שלא לשתף פעולה עם גופי טרור. מעניין שחותמי העצומה רוצים לשתף פעולה דווקא עם מוסדות אקדמיים שהם חממה לטרור איסלאמי.
אוניברסיטאות בישראל, נטען בעצומה, משתפות פעולה עם התעשייה הצבאית. הטענה הזאת מתבססת על "מחקר" של אחת, מאיה ווינד. ווינד שייכת לקצה של הקצה השמאלי של אנשי האקדמיה. נדמה שגם אנשי אקדמיה אמורים לדעת שלא כל פרסום של חוקרת ישראלית, אולטרה-רדיקלית, תומכת BDS ומשת"פית של SJP (הגוף שמארגן את ההפגנות נגד ישראל בארה"ב, ופעולתו נאסרה בחלק מהקמפוסים) - ראוי לשמש כמקור רציני. הסתמכות על ווינד היא לא פחות מחרפה.
העצומה מסתיימת בדרישה להכרזת חרם על המוסדות האקדמיים בישראל "עד 15 במאי, יום הנכבה". הם שכחו שהצד הערבי התנגד להצעת החלוקה. הם שכחו שהצד הערבי הכריז על מלחמת השמדה. הם שכחו את הנכבה היהודית – הרדיפות, הפוגרומים והגירוש של יהודי ארצות ערב. כך שהדרישה מוחזרת אליהם: אנשי אקדמיה יקרים\ אתם מתבקשים, עד 15 במאי, לעשות שיעורי בית. ללמוד קצת יותר את העובדות. ובעיקר, להפסיק לשמש כזרוע התעמולה של גופים איסלאמיסטיים וגזעניים שרוצים להשתלט על העולם. גם על צרפת. זה יעזור לפיוס, לשלום ולפלסטינים - הרבה יותר מהשנאה שלכם לישראל.
