"ירדן היא מדינה ולא בית מלון. יש הבדל בין תמיכתנו בעניין הפלסטיני - מהמלך ועד האזרח הפשוט - לבין היתר לארגון לא-ירדני להתבסס בממלכה... חמאס ניצל את הסולידריות כלפי העם הפלסטיני כדי לאלץ את ירדן לפתוח משרדים של הארגון בשטחה. ואולם, הפלגים הפלסטיניים חייבים להבין שזכות השיבה היא לפלסטין - ולא לירדן". דבריו של סמיח אל-מועאיטה, שר ההסברה של ירדן לשעבר, ברשת "אל-ערבייה", משקפים את מורת הרוח והחרדות בממלכה אחרי שחמאס אותת השבוע כי אם תיאלץ הנהגתו לעזוב את קטאר היא תשתקע בירדן. המסר הועבר בראיון שהעניק מוסא אבו-מרזוק, חבר הלשכה המדינית של הארגון, לערוץ "אל-עאלם" האיראני.
1 צפייה בגלריה
ההנהגה המדינית של חמאס, כולל הנייה (מימין) ואבו־מרזוק )משמאל(, במטוס הפרטי. הנדודים לא זרים להם
(צילום: מהטוויטר)
מצד אחד הוא טען שהדיווחים לגבי עזיבה קרובה את דוחא הן "תעמולה", אבל מצד שני ציין שאם העזיבה תתממש, בכירי חמאס לא מתכוונים לעבור לסוריה, עיראק או טורקיה אלא לירדן, כי רובם אזרחי הממלכה. אבו-מרזוק האשים בתסבוכת את ארה"ב שעודדה את ירדן לגרש את הנהגת חמאס מהממלכה לפני כרבע מאה ואת קטאר לקלוט אותה בשטחה.
הראיון מחולל סערה בירדן. הממלכה סובלת ממצוקה כלכלית וממתחים פנימיים - שתי בעיות שהחריפו עם המלחמה בעזה. מאז 7 באוקטובר חמאס פועל ללבות את האווירה ברחוב הירדני באמצעות קריאות מצד בכירים, ובראשם ח'אלד משעל ומוחמד דף, לתושבים, בעיקר לשבטים הבדואיים, להצטרף למאבק בישראל: להסלים את ההפגנות המתקיימות זה כמה חודשים סמוך לבניין שגרירות ישראל בעמאן ואפילו לפרוץ את הגבול בין שתי המדינות.
מבחינת רבים בממלכה, ההפגנות האלה הן רוחות הרפאים של "ספטמבר השחור". הן נתפסות כאיום פלסטיני לערער את הכתר ולהשתלט על ירדן. התגובות הירדניות החריפות, שמהדהדות את עמדת השלטון, דחקו בחמאס לתקן את הנזק. "אני מכבד ומעריך את מוסא אבו-מרזוק, אבל חשוב להבהיר שדבריו לא מייצגים את עמדת חמאס שמכבד את ריבונות מדינות ערב", מיהר להכריז השבוע ראזי חמד, חבר בלשכה המדינה של הארגון בעזה.
"חמאס זוכה לפופולריות גדולה בירדן על רקע מתקפת אוקטובר והמערכה בעזה שנתפסת כהרואית", מסביר בשיחה ד"ר איימן חניטי, חוקר ופרשן ירדני של ישראל והמזה"ת. "אבל ירדן לא תאשר לארגון לפתוח משרדים בשטחה, גם בגלל החשש ממשבר ביחסים עם ארה"ב, ומחיסולים שתבצע ישראל בממלכה (כמו הניסיון לחסל את משעל ב-1997). אם יהיה הסדר מדיני בתום המלחמה שיכלול הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, ירדן אולי תשקול את זה, אבל כרגע תרחיש כזה נראה קלוש, בין היתר בשל עמדת ממשלת ישראל".
איראן מסתכלת על המתח הפנימי בירדן בסיפוק ומנצלת את חולשת השלטון לקידום פעולות נגד ישראל משטח הממלכה, כמו שיגור רקטות והברחות נשק ליהודה ושומרון. מוחמד דאודיה שכיהן במספר תפקידי בממשלת ירדן בשני העשורים האחרונים, פירסם השבוע מאמר שכותרתו "הדרך לעמאן לא עוברת דרך טהרן", ובו כתב: "בשעה שחצי מצבאנו מגן על גבולות המדינה מפני החדרת סמים על ידי המיליציות השיעיות בסוריה, כוח קודס של משמרות המהפכה ומנהיגי 'אחדות הזירות' (הכוונה לחמאס), מטיף אבו-מרזוק בערוץ טלוויזיה איראני לחזרה לירדן ו'שייח'' איסמעיל הנייה משמש אורחו הרשמי של עלי חמינאי שזורע הרס, שחיתות והפצת השיעה במדינות ערב".
הוויכוח הלוהט משקף את הדיון סביב האפשרות שחמאס ייאלץ לאתר משכן חדש להנהגתו, בעיקר בגלל לחץ אמריקאי גובר על קטאר שבחסותה פועלת הלשכה המדינית של הארגון. דוחא מצידה מכחישה את הדיווחים, טוענת להבדל מהותי בין הלשכה המדינית של חמאס לזרוע הצבאית של הארגון, ומבהירה שעצם פעילות חמאס בקטאר מאפשרת מאמצי תיווך שמסייעים לכל הגורמים.
אבל נראה שבחמאס מקננת חשדנות ולא רוצים לקחת סיכונים. לארגון זכור כיצד ב-2017, בזמן החרם והמצור הכבדים שהטיל רוב העולם הערבי על קטאר בגלל מהלכיה המתריסים, היא ניסתה לשפר את דימויה בזירה הבינ"ל וגם מול ישראל. זו הסיבה שהורתה על גירוש שישה מבכירי הארגון, ובראשם סאלח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית שחוסל בביירות בינואר השנה.
בהקשר הזה עולה בעולם הערבי האפשרות שחמאס יעתיק את מושב הנהגתו לטורקיה בראשות ארדואן - המדינה היחידה במזה"ת, לצד רצועת עזה, שנשלטת בידי האחים המוסלמים. לא במקרה משלחת בכירי חמאס בראשות הנייה שוהה זה כשבועיים ברצף בטורקיה, שם הם מקיימים מפגשים עם מנהיגים מהעולם הערבי והמוסלמי. אתר החדשות הסעודי "אילאף" כתב על הסברה לגבי טורקיה במאמר שפירסם השבוע תחת הכותרת "האם הנהגת חמאס העתיקה את משכנה לאנקרה בלי להכריז על כך רשמית?" חיזוק להערכה הזאת הגיע אתמול בעיתון הסעודי "א-שרק אל-אווסט" שדיווח כי הנייה קיבל הצעה מארדואן להישאר במדינה בלי הגבלת זמן.
"ארדואן מזוהה לחלוטין עם חמאס - רעיונית ומעשית", מסביר ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה ממרכז דיין. "הוא דוחה את ההגדרה 'ארגון טרור' ומשווה אותם ללוחמים לעצמאות טורקיה. ארדואן ימשיך לעזור לחמאס ולהעניק לבכיריו חסינות, מתוך הערכה שישראל לא תעז לפעול שם. אבל אנקרה חברה בנאט"ו ותימנע כנראה מקליטה רשמית של המטה בשטחה, בעיקר מחשש למשבר עם ארה"ב". בנוסף, עולים דיווחים על גישושים לקליטת הלשכה המדינית בעומאן, אם כי היעד הזה לא מאוד אטרקטיבי, גם משום שמדובר בפריפריה של העולם הערבי וגם בשל היעדר אינטימיות פוליטית ורעיונית בין העומאנים לחמאס.
הנדודים לא זרים להנהגת חמאס. הלשכה המדינית של חמאס פעלה עד 1999 מירדן, אז גורשה ונקלטה בסוריה, אבל נאלצה לעזוב גם אותה ב-2012, עם פרוץ מלחמת האזרחים וההתייצבות לצד האחים המוסלמים. מסוריה עברו חלק מבכירי חמאס לקטאר, וקבוצה אחרת הגיעה גם ללבנון ולטורקיה.
ישראל צריכה לנצל את ה"רילוקיישן" ליישום שתי תובנות. ראשית, אסור שמדינה שמעניקה חסות להנהגת חמאס ומקיימת איתו קשרים הדוקים תהיה מעורבת בעיצוב הסוגיה הפלסטינית, גם אם היא מוכנה לסייע כספית ולתווך (במילים אחרות - קטאר); ושנית - הגיע העת להיפרד מפנטזיית "מחיקת חמאס". גם אם הנהגתו תעקור מקטאר ותמצא חסות במדינה אחרת ובתנאים נוחים פחות (בגלל המעטפת המדינית, הכלכלית והתקשורתית המפנקת), הארגון ימשיך להתקיים. ההתמודדות איתו בכל הזירות היא מערכה ארוכה, מיטוטו הצבאי והשלטוני עדיין רחוק, והסיכוי לעקירת הרעיון שהוא מייצג מתודעת הפלסטינים - מוטל בספק.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
