מקום: חניון לילה "האקליפטוסים", הר איתן
טיול עם תוכן: "אנחנו כאן לשני הלילות של החג", מתחילה ניקיטה. "לא באנו לעשות כיף וללכת. איליה מומחה בארגון טיולים בארץ ורות היא העכביש שלכד את כולנו. הכרתי אותה בקורס 'נתיב' בצבא, שבו כל מי שלא נחשב ליהודי לפי ההלכה, יש זכות לחזק את הזהות היהודית שלו וללמוד הלכה - שבת, כשרות ותפילות. עליתי מרוסיה בגיל 9, אמא שלי לא יהודייה אבל סבא כן. רות מארחת הרבה בבית, וכל פעם מזמינה אנשים חדשים שמתווספים לקבוצה. מקסים הכיר את קרן אתמול והזמין אותה להצטרף. מחר היא חוזרת לאוסטריה".
קרן: "זו הפעם הראשונה שלי בישראל, באתי עם חבר טוב שזו בערך הפעם העשירית שלו פה. הזמנו טיסות לאוקטובר, אבל אז פרצה המלחמה, אז הזמנו מחדש לאפריל. הגענו שבוע אחרי ההתקפה האיראנית. אמא שלי מאוד מודאגת, אבל החברים לא חשבו שזה מטורף לבוא עכשיו לישראל. לא הייתי מודאגת ואפילו נערכתי לרוץ למקלטים, אבל הכל שקט ואני מרגישה בטוחה. הממשלה האוסטרית מאוד פרו-ישראלית וגם רוב העם, אבל יש קולות אנטישמיים שהתעוררו מאז המלחמה.
"הישראלים מאוד נחמדים וחברותיים. אתמול הייתי בחוף בתל-אביב וראיתי קבוצה של מתופפים שרוקדים ונהנים מהחיים. דיברתי איתם, ואחד מהם, מקסים, אמר שהוא הולך לקמפינג עם חברים והזמין אותי להצטרף. באוסטריה זה בחיים לא היה קורה. כשהודעתי לחברים בבית הם אמרו, 'את בטוחה שהם לא ערבים שינסו להרוג אותך?', אבל היה ברור לי שהם אנשים טובים. אני שמחה שאוכל לחזור הביתה ולהסביר לאנשים איך זה באמת כאן. אולי אחזור עם אחי ביוני למצעד הגאווה".
תאונה חמישית: "הגעתי למעגל התופים בגלל שעשיתי תאונה על הקטנוע שלי במסגרת המשלוחים", אומר מקסים. "היה גשום, נהג מונית עשה פרסה, בלמתי יותר מדי והחלקתי. זאת התאונה החמישית שלי בארבע שנים וסטטיסטית זה נחשב טוב. במשלוחים זה בלתי נמנע כי כל דקה זה כסף. אחרי התאונה אמרתי לעצמי שאקח את זה באיזי, ואלך למתופפים, אשתה בירה ואעשה קצת רעש.
"עליתי בגיל 10 מאוקראינה עם המשפחה. אחרי המלחמה באוקטובר חזרתי בתשובה, חב"דניק. כרגע אני בלי סממנים, שליח סמוי. באוקראינה גדלתי כנוצרי. סבתא רבתא הייתה יהודייה ונהרגה במלחמת עולם השנייה. הבת שלה, סבתא שלי, גדלה בבית יתומים ושם היהדות התנתקה. כשאבא שלה חזר מהמלחמה הוא אסף אותה ונשא לאישה לא יהודייה, והיא גדלה כנוצרייה. בגיל 5 הטבילו אותי, ושנתיים אחרי גילו לי שאני יהודי. היה מאוד מסובך להיות יהודי באוקראינה בתקופת ברית המועצות. בתחילת שנות האלפיים בית חב"ד הקימו מרכזי קהילה ליהודים והגעתי לשם מגיל 7.
"כשהגעתי לארץ התנתקה היהדות. בבית ספר לא ידעתי עברית, קראו לי "רוסי" ותמיד הייתי עם חברים רוסים. באוקטובר חזר אליי הרצון להתחזק. הייתי אחרי גירושים, פרצה המלחמה, והייתי מוצף. הלכתי לקנות פלאפל בקינג ג'ורג', עמד שם שליח של חב"ד עם עמדת תפילין והזמין אותי לבית חב"ד".
אימוץ תמורת כסף: "הגעתי לבד לארץ ממוסקבה בגיל 18, לפני 7 שנים", אומרת רות. "אמא שלי נפטרה כשהייתי בת 13, לא הכרתי את אבא שלי, והגעתי למשפחה שאימצה אותי בשביל הכסף. שרדתי, אבל אין לי קשר אתם. ידעתי שאבא שלי בישראל וחשבתי שיהיה נחמד להכיר אותו. המפגש היה לא נוח. הוא סיפר לי שיש לי עוד אחיות מכל מיני נשים, שהכירו אחת את השני. מאז פגשתי את כולן. אנחנו חמש אחיות - שלוש ברוסיה ואחת, אליסה, גרה לידי בגבעתיים. היא בת 27 ויש לנו קשר ממש טוב. ההורים המאמצים שלה קיבלו אותי כמו בת, ואני מרגישה חלק מהמשפחה".
חניון לילה "האקליפטוסים" הר איתן
ווייז: חניון לילה האקליפטוסים הר איתן, גישה לכל רכב
יש: מים לשתייה, מעגלי מדורות (שולחנות פיקניק בחניון הסמוך).
בסביבה: שביל סובב הר איתן, המעיינות והשבילים בסטף, שמורת הר טייסים, שביל הר חרת, עין חנדק, שבילי אופניים
