"אתה יושב בוועדת חוץ וביטחון ומנסה לשכנע את סגן הרמטכ"ל שצריך עוד פסי ייצור לתחמושת, והוא מסתכל עליך כאילו אתה איזה אהבל. נותנים לך תחושה של 'מה אתה מפריע, שב בשקט'". כך מתאר אחד מחברי הכנסת את הרגשתו בדיונים על התקציב עם בכירי מערכת הביטחון בתחילת מאי 2023.
הימים הם ימי מבצע מגן וחץ, שבו חיסל צה"ל שישה מבכירי הג'יהאד האיסלאמי בסדרת סיכולים ממוקדים בעזה, הרבה לפני שמישהו דמיין את 7 באוקטובר. בכנסת מתנהלים דיונים על תקציב הביטחון, וחלק מחברי הכנסת בוועדה מעלים שאלות בנוגע להיערכות של צה"ל בנושא החימושים והייצור שלהם מעבר לים. מספר חודשים לאחר מכן, כשישראל התגלתה במערומיה במלחמת חרבות ברזל, התברר שהיא תלויה כמעט לחלוטין ברכבת אווירית של סיוע צבאי מארה"ב.
1 צפייה בגלריה
(מתכוננים להפגזה באזור עזה. גלנט נחרד מהמצב כשנכנס למשרד הביטחון | צילום: גל רותם, שאטרסטוק)
"ברור שמדינה כמו שלנו לא יכולה לייצר את כל התחמושת שלה בעצמה, אבל אפשר לצמצם את התלות", אומר בתסכול אחד מחברי הכנסת שישבו אז מול סגן הרמטכ"ל, אלוף אמיר ברעם. "באתי לדיון מוכן, היו לנו דוחות של המל"ל ושל גופים ביטחוניים נוספים שקבעו שישראל צריכה לייצר יותר נשק וחימושים בעצמה, כדי למתן את התלות באמריקאים. ועכשיו אנשים שואלים את עצמם למה לא הפציצו פה, למה לא תקפנו שם, למה מחכים עם רפיח? את זה בדיוק רצינו למנוע". "הצענו לסגן הרמטכ"ל ונציגי מערכת הביטחון לאשר לתקצב עוד כסף לטובת הקמת פסי ייצור", הוא מוסיף, "בגדול הם אמרו שכבר מייצרים, הכל בסדר, לא חסר כסף".
גם שר הביטחון יואב גלנט טוען היום בחדרים סגורים כי חשכו עיניו כשנכנס למשרד הביטחון בסוף דצמבר 2022. "לא מייצרים כאן אפילו כדור", אמר אז. הוא מספר כי אחד הצעדים הראשונים שעשה בתפקיד היה לגשת למנכ"ל אלביט ולדרוש פתיחה של פסי ייצור. "הצלחנו להגיע למלחמה במצב סביר", אומר שר הביטחון למקורביו, "אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אחרת".
אותו חבר הכנסת מסכם: "בסוף, יש פה מחדל שיושב על קונספציה. סגרו כאן פסי ייצור של תחמושת קלה, תחמושת טנקים ותותחים ותחמושת אווירית, דיברו איתנו על צבא חכם וקטן ולצערנו גילינו שזה לא עובד. הרמטכ"ל בעצמו מדבר בפורומים סגורים על כלכלת חימושים, כאילו זו גזירה משמיים ולא החלטה מערכתית. בראיון ל'טיים' אפילו טראמפ לא שולל הפסקת סיוע ביטחוני לישראל. אז נכון, תמיד נהיה תלויים בארה"ב, אבל אני עוד זוכר טוב מאוד מה אמר בגין לשגריר ארה"ב כשזה איים בסנקציות לאחר החלת חוק רמת הגולן - 'איננו וסלים שלכם, איננו רפובליקת בננות'".
מי שדווקא זוכה לקרדיט בנושא הוא מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף מיל' אייל זמיר, שעל פי חלק מההערכות צפוי להיות הרמטכ"ל הבא. "זמיר נדרש לעניין החימושים עוד לפני 7 באוקטובר, והכניס אותו להילוך גבוה", טוען רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, שמכיר את הנושא מקרוב. "אני ממש לא מופתע שאלו הדברים שעולים בדיונים בכנסת - במשך שנים סגרו פה מפעלים ופסי ייצור, פיטרו עובדים. אנחנו זועקים שישראל מאבדת את העצמאות היצרנית שלה. אני מקווה שאחרי 7 באוקטובר כבר מבינים פה שחייבים חשיבה אחרת".
הסקרים האחרונים מדגימים בדיוק איך נראית הבטן הרכה של בני גנץ. בכל פעם שמפלגת ימין-מרכז עולה על הפרק, היא שותה לו את הקולות ממה שזכה לכינוי "מגרש חניה של מנדטים". למרות שהוא מוביל כבר חודשים ארוכים, הציבור בגוש שמבקש להחליף את נתניהו לא נותן בו אמון עד הסוף, וממשיך לפנטז על אופציות אחרות: יוסי כהן, בנט, ליברמן, אפילו גדי איזנקוט נמצא בבורסת השמות. בפועל כולם ישתו את המנדטים של גנץ ופחות את של נתניהו.
אם לוקחים בחשבון שאחרי 7 באוקטובר בממשלה הבאה לא יהיו ערבים (רע"מ), אז המפתח היחיד לניצחון של גוש "לא ביבי" הוא להעביר קולות מימין למרכז ולהישאר סופר-מאוחדים. אבל "מאוחדים" זה פחות הטיקט של המחנה הזה, שחובט בגנץ אפילו יותר ממחנה ביבי.
במחנה גנץ מקווים שכשיגיע הרגע, בציבור יבינו שהוא האופציה היחידה להחלפת נתניהו ויתייצבו מאחוריו. משאר החברים לגוש כבר אין להם ציפייה דומה. "בצד שלנו, כולם רוצים להיות ראש ממשלה, לפיד, בנט, יוסי כהן, אפילו גדעון סער שלא עובר אחוז חסימה עוד מפנטז שיום אחד יישב בבלפור", אומר ח"כ מהקואליציה, "אצלנו אף אחד לא יבוא ויאמר, קול לי זה קול לגנץ, זה פשוט לא בדנ"א שלנו".
זה ההבדל הבולט בין גוש הימין-חרדים של נתניהו לגוש שמבקש להחליפו. "בימין כולם עם נתניהו, לא משנה מה", טוען ח"כ מהליכוד. לא זזים. בטון. נכון, מדי פעם מאיימים, מתישים, לפעמים אפילו מפלרטטים עם הצד השני או מאגפים את נתניהו מימין, אבל ביבי ומפלגות הימין והחרדים הולכים יחד. זה לא אומר שהממשלה הזאת לא יכולה ליפול, אולי אפילו בקרוב על רקע של עסקה - אבל גם אם כן, אפשר להניח שבבחירות הבאות הם יהיו איתו. מקורב ליו"ר ש"ס מסביר: "רק אם לביבי לא יהיה שום סיכוי להרכיב ממשלה, אריה דרעי ישקול את גנץ".
בן גביר, סמוטריץ', דרעי וגפני לא מתמודדים על ראשות הממשלה ואין להם פנטזיות על הצד השני. שם, לעומת זאת, עסוקים כל הזמן בלחפש מנהיג. גם אם הוא כבר מעל שנה מוביל בסקרים.
"פגרת הכנסת היא לא של חברי הכנסת אלא של עובדי הכנסת", טענה ח"כ טלי גוטליב מהליכוד, שניסתה להדוף את הביקורת על היציאה לפגרה בזמן מלחמה. "עובדי הכנסת עוברים כאן לילות לבנים, חמישה ימים בשבוע, שעות לא שעות. חברי הכנסת, לעומתם, ממשיכים לעבוד כרגיל בפגרה, זמינים 24 שעות".
אם כך, כמה שעות בילו חברי הכנסת במשכן בשלושת השבועות האחרונים, מרגע היציאה לפגרה? במקום הראשון והמרשים בחלוקה לסיעות - הציונות הדתית עם ממוצע שהייה בכנסת של 44 שעות וחצי לח"כ. אחריה בסדר יורד יהדות התורה, ש"ס, יש עתיד והעבודה. אחריהן, במקום מחמיא הרבה פחות, הליכוד עם 23 שעות וחצי. במקום האחרון סיעת היחיד נעם של אבי מעוז, ששהה בכנסת בזמן הפגרה פחות מחמש שעות (מטעמו של מעוז נמסר כי "הוא עובד מלשכתו במשרד ראש הממשלה לילות כימים מסביב לשעון, שישה ימים בשבוע למען מדינת ישראל, גם בימי הפגרה בכנסת").
המוביל, ובפער ניכר על כל השאר, הוא ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה. מאז תחילת הפגרה הוא עבר את סף 132 השעות בכנסת. "אני פשוט יו"ר הוועדה הכי עמוסה ועסוקה בכנסת", הוא מסביר. אחריו מדורגים עמית הלוי (הליכוד), משה טור-פז ומירב כהן (יש עתיד) ויצחק פינדרוס (יהדות התורה). גוטליב, אגב, נמצאת במקום ה-40 עם מעט יותר מ-24 שעות. ח"כ מטי צרפתי כבר עוררה סערה ברשתות החברתיות בהקשר זה: היא השאירה על דלת לשכתה שלט שבו נכתב: "ביש עתיד לא יוצאים לפגרה", אבל בפועל נכחה במשכן פחות מארבע שעות וחצי.
בחלוקה לראשי מפלגות: גדעון סער מוביל (מעט פחות מ-30 שעות) ואחריו איימן עודה ואחמד טיבי (כ-20), מרב מיכאלי (כ-12), משה גפני (10 שעות ורבע), יאיר לפיד (שמונה שעות ו-12 דקות), בני גנץ (קרוב לשבע שעות), אביגדור ליברמן (שש וחצי) ומנסור עבאס (חמש שעות ורבע). בנימין נתניהו ואריה דרעי כלל לא הגיעו לכנסת מאז תחילת הפגרה.
