קמפיין יום העצמאות של קשת היה אפילו יותר צפוי מהדשדוש של ישראל במלחמה. לא היה צל של ספק שדווקא בשנה כה טראומטית, שמחייבת קודם כל קצת צניעות, התבוננות פנימית וחשבון נפש, בערוץ 12 יפיקו סדרת סרטונים שחוגגים את התפיסה הארגונית, לפיו לא מדובר בתאגיד למטרות רווח אלא בפנים היפות של המדינה, והטאלנטים והטאלנטיות הם לא בדרנים מוכשרים ומתוגמלים היטב, אלא תמצית כל מה שאהוב בישראליות. מכאן שחובה לשמוע אותם עונים לשאלות כגון "מה המשמעות של יום העצמאות בשבילך?" ו"מה אתה מאחל לנו?", שכן לא נוכל לציין את האירוע בלי שהם יתבשמו מהציבור ומעצמם.
בתוך כך, קשה שלא לשים לב לנפח הנרחב של אנשי חברת החדשות בקמפיין: בינתיים פורסמו סרטונים בהשתתפות עמית סגל, דנה ויס, תמיר סטיינמן, ברהנו טגניה, לי נעים ואדוה דדון. מן הסתם זה לא הסוף, אבל זה גם לא כזה משנה: המסר של הקמפיין הוא שכולם חלק מה-DNA הסלבריטאי של קשת. אין הפרדה בין מגישה, פרשן, כתבת, קומיקאי וצייד נוכלים. כולם זכאים, מכוח הרייטינג והמנכ"ל אבי ניר, לנאום לאומה תוך כדי תעופה עצמית לא מבוטלת.
למרות שחשוב להמשיך ולהשתאות מהטבעיות שבה עיתונאים ועיתונאיות נהנים להתפלש במעמדם הכוכבני, לא זה מה שעוכר שלווה. ראשית, משום שהסרטונים דווקא לא מייצגים את מלוא הקיצוניות של התופעה: רק לאחרונה, למשל, יעל אודם צילמה ראיון כשהיא יחפה (בהצלחה עם למצוא מחזה דומה ב-CNN) ואילו קומפרסור המיתוג של אדוה דדון גובר על המקדחה של בומבה צור ז"ל ב"תעלת בלאומליך".
מה שבעיקר בלתי נסבל הוא תרגום הפומפוזיות למשאלות והוראות, שמחזירות את הפיגורות מתחנת החלל לקרקע של "אנחנו". טגניה, למשל, הכריז ש"הפילוג בינינו צריך להיפסק" ודדון איחלה ש"כמו שאנחנו יודעים להילחם טוב ביחד, נדע גם לחיות ביחד". מה שנקרא, דעה לא פופולרית. אבל מלבד הקלישאות: האם קשת, ולא רק על הספקטרום הקרקסי שבין תוכניות ריאליטי לאופירה אסייג, היא חלק מהבעיה או מהפתרון?
כשדנה ויס, לדוגמה, מהללת את אחריות הקולקטיב למצבו ומציינת ש"העבודה שלנו עוד יותר חשובה" מאז המלחמה, במה זה מתבטא? הרי בחדשות קשת לא רק "מתעדים את מה שקורה עכשיו", כדבריה: גם מתעדפים, ממסגרים, מנפחים ודוחפים ומנגד מקטינים, משטיחים ומעלימים. דווקא חיים אתגר שואל, "מה אנחנו עושים כאנשי טלוויזיה" כדי לתקן. מהסרטונים עד כה, לא נשמע שהשאלה הזאת מטרידה את ויס ושות', כאילו שהם לא מנוע מרכזי במכונה משומנת לעיצוב תודעה. העיוורון האינטלקטואלי הזה חמור בהרבה מההיבריס והקיטש: הוא מעיד שלא רק בשלטון ובמערכת הביטחון לא למדו כלום ולא שכחו דבר.
