טוב, יש איזה אדם, שושני משהו. כנראה אדם, כי רבים מתארים אותו כלא אנושי, תופעה משמיים. והאחד הזה, כלומר כנראה אחד, אולי יותר, או אולי אוטיסט, או משוגע, נולד בירושלים.
או אולי במרוקו. או טורקיה. כלומר ליטאי. כלומר אם בכלל נולד. כי גם לזה יש הסגות. כמו שיש הסגות לזה שמת. ראו אותו לאחרונה מסתובב במילאנו. למרות שבמונטווידאו שבאורגוואי יש כבר 50 שנה מצבה עם שמו, מר שושני. כלומר אם זה השם. כי יש עדויות על הלל פרלמן. או מרדכי רוזנבאום.
בקיצור, הבנתם את הכיוון של הסרט הדוקומנטרי "חידת שושני", ששודר אתמול בכאן 11.
שמונה מיליארד אנשים יש בעולם, במי כדאי להתמקד, עושה לנו טיזינג הבמאי מיכאל גרינשפן בפתח הסרט. ואז הולך על הראש של האדם הכי מעניין בפלנטה.
יהודי, נווד מוזנח, מוזר, שנולד בתחילת המאה שעברה, ומתואר על ידי אין-ספור עדים כסוקרטס היהודי. יודע ספרים בעל פה. "מורה נבוכים", התנ"ך, התלמוד, לוח לוגריתמים. מדבר 30 שפות. למד עם הרבי מילובביץ', התכתב עם איינשטיין, השפיע על פילוסופים.
ובכל זאת, גם אלו שזכו לפגוש אותו, לא יודעים עליו כמעט כלום. וגם מה שיודעים, מתגלה כלא נכון.
סרט, קוראים לשעה וחצי על מר שושני. למרות שסרט זה לא. אולי פרויקט מפעל חיים. אולי מסע חיפוש פנימי וחיצוני. ואולי בכלל יש פה סקרנות שעברה התכה לאובססיה. אחרת אי-אפשר להסביר מה גרם לגרינשפן להקדיש עשור לרדיפה אחרי כל רמז מחיי הנווד המסתורי. מה שהופך את הבלבלה הפנימית של היוצר לעוד ציר בסרט הזה, ואת הצופה לשותף של גרינשפן. באיזשהו שלב הוא נהיה גרינשפן.
ואתה עוקב אחרי מסלול הבמאי הבולש אחרי הנווד שושני. בית יתומים בצרפת, הארכיון הלאומי בשווייץ, הקבר באורוגוואי, אלי ויזל בניו-יורק, מרקש, מילאנו. ממריא בעקבות כל פתק סתום או תמונה מתפוררת. השקעה שהיא בלתי נתפסת לסרט דוקומנטרי. ובשלב מסוים אתה מבין שיש פה יוצר שמבחינת התשוקה שלו, הוא עכשיו מביים את משחקי הכס. לא פחות.
יש משהו בבחירת נושא הסרט, שגורם לך להתערער. יתר הדמויות סביבנו שהן בסיס לסרטים, ספרים, לא תמיד מעניינות. כלומר לרוב לא. הן סתם, בפוזיציה מרכזית אז בולטת, בלי יותר מדי אישיות, או עומק. ואז בא שושני אחד. מישהו שלא הכרת קודם. וגורם לך לחשוב על הבחירות שלנו כחברה, של אלו שאנחנו בוחרים להבליט. של איך זה שלא הכרת אותו.
בשורה התחתונה, דברים שמצלמים מהלב, מעומק התשוקה, יוצאים הכי פוטוגני. המסע של גרינשפן הוא אחד מהם.
בקטנה
אז שבוע שני ברציפות שב"אולפן שישי" דני קושמרו מציג שאלות לבנימין נתניהו, מתוך איזושהי ציפייה שראש הממשלה שלנו יספק לנו תשובות. זו יוזמה יפה וחשובה, באמת. אבל אם בערוץ 12 מתכוונים להמשיך עם זה עד שנתניהו יתראיין אצלם, או אצל מישהו אחר שיודע לשאול שאלות קשות, כולנו הולכים להזדקן מול היוזמה הזאת. להזדקן ברמת הנינים עם שפם.
