לפני שנה צעדתי גאה במצעד החיים והדלקתי את לפיד הזיכרון בשמו של סבי, חיים טייב, ניצול שואה יוצא תוניס. השנה אני צועד שוב, הפעם בראש משלחת שאותה אני מוביל בשותפות וענווה, מתוך תחושת זכות וחובה גם יחד: משלחת המשלבת שורדי שואה ושורדי 7 באוקטובר, תושבות ותושבי העוטף. הרעיון לגבש משלחת משותפת נבע מתוך ההבנה שאירועי האימה של 7 באוקטובר מהווים פרק נוסף וכואב במסע הארוך של העם היהודי, פרק נוסף ואפל בתולדות האנטישמיות ושנאת היהודים, תזכורת כואבת לכך שההבטחה "לעולם לא עוד" נסדקה.
אך באותה העת האסון הנורא הזה ממחיש את חשיבות הסולידריות היהודית, הערבות ההדדית, האחדות והעמידה האיתנה שלנו כיחידים, כקהילות, כחברה וכלאום. הוא מדגיש מחדש את חובתנו להיות מלוכדים וחזקים ולעמוד על המשמר כדי להבטיח שזה לא יקרה שוב. כשאנו צועדים לצד ניצולי השואה וגיבורי העוטף איננו רק זוכרים את זוועות העבר. בצעידה הזאת אנחנו מאשרים את המחויבות שלנו לחוסן של העם היהודי בעתיד. זוהי המשמעות העמוקה של מצעד החיים בכל שנה, ובמיוחד השנה.
2 צפייה בגלריה
(הניצולים מעוטף עזה שישתתפו היום במצעד החיים ביוזמת קרן מנומדין, מימין: ז'קלין גליקסמן, דניאל לוז, בלה חיים, יהודית צמיר, דנית גבאי, שמיל ברקו | צילום: קובי קואנקס)
עתידנו טמון ביכולתנו לבנות את קהילות העוטף מחדש, לשקם את ההריסות ולהחזיר את כולם הביתה לקהילות משגשגות וחפצות חיים. על כולנו להתגייס במתן כתף לעוטף, ובמקביל לשקם ולבנות מחדש את חוסנה החברתי של החברה הישראלית. אין לנו פריבילגיה לעמוד מנגד, זהו צו השעה, צו 8 של החברה הישראלית.
חיים טייב הוא מייסד ונשיא קרן מנומדין
