"ליאור היה ילד עם טוהר לב, חיוך תמידי, שרק רוצה לתת", מספר האב ירון, "ילד רגוע, הכל עבר לידו. הוא עשה בגרות מצוינת עם 10 יחידות מחשבים, 5 מתמטיקה, אנגלית ופיזיקה והיה יכול להגיע לאן שרק ירצה במודיעין, אבל הוא רצה לשרת בקרבי. כשקיבל את השיבוץ לגבעתי לא יכולת למחוק לו את החיוך מהפרצוף. גם את הטירונות שלא הייתה קלה הוא עבר עם חיוך תמידי, אהב מאוד את השירות המפרך עם החברים בגבעתי, נלחם להיות קרבי".
בהתכתבויות האחרונות עם המשפחה ניסה ליאור לשדר רוגע וביטחון. לאמו המודאגת הספיק לכתוב לפני לקיחת הטלפונים: "כשנלחמים אני רק בנמר, אל תדאגי". עם תחילת הפעולה הקרקעית בסוף אוקטובר, הנמר שבו נסע ליאור נפגע מטיל כתף והוא נהרג יחד עם עשרה מחבריו.
