בסביבות השעה 07:00 באותה שבת, עמית מן, פרמדיקית במרפאה בבארי, כתבה למשפחתה כי מחבלים חדרו לקיבוץ. היא מיהרה למרפאת השיניים, שם היו פצועים, והחלה לטפל בהם. במשך שעות ארוכות התנהל בסמוך קרב בין מחבלים שהתמקמו בגן ילדים לבין חברי כיתת הכוננות, ובהקלטות של מד"א נשמעת עמית מדווחת בקור רוח על המתרחש. במקביל היא ביקשה סיוע וחילוץ, אך איש לא הגיע.
ב-13:50 עמית כתבה למשפחתה שהיא לא חושבת שתשרוד, וביקשה שיהיו חזקים. כאשר אחותה התקשרה אליה ב-14:00, עמית סיפרה שנורתה ברגלה וכל מי שמסביבה נהרג. כשהשיחה התנתקה לאחר 15 שניות, המשפחה הבינה שהגיבורה לא החזיקה מעמד. גופתה נמצאה רק מספר ימים לאחר מכן, כשעל ידיה עדיין הכפפות שבהן טיפלה בפצועים. היא אפילו הספיקה להכין לעצמה חוסם עורקים לפני מותה. במשפחה אמרו: "היא שמרה על חמלה ואנושיות ופיזרה אור וחום במקום של אכזריות ענקית וחושך גדול".
