"אדון נכבד! כרגע אני רק יכול להודיע שקיבלתי דרכון והחלטתי לנסוע באונייה, בחלק השני של יולי, כלומר ב-15 ביולי. באם אירועים כאן, אצלנו או שם אצלכם, לא יפריעו, אני לא יודע, אני חושב שלא. מצד אחד רק אי יכולת פיזית יכולה לטרוף לי את התוכניות, מצד שני ההחלטה שלי סופית (לבוא לארץ). מה אעשה בפלשתינה? אני עדיין לא יודע. אחרי שאכיר את החלוצים הייתי רוצה להסתכל על חיי השומרים. זה אחד! כלכלה אינדיבידואלית מעניינת אותי מאוד וגם חיים של אורתודוקסים. אם אפשר שבוע בנצרת ושבוע בירושלים. כמו שאתה רואה, התוכנית לשישה שבועות (או פחות) או חודשיים וחצי (הכי הרבה) התוכנית היא מאוד עשירה".
במילים האלה פותח יאנוש קורצ'ק את המכתב שלו למתרגמו לעברית, יוסף ליכטנבום (1895-1968). במכתב, שנשלח ב-27 ביוני 1936, מצהיר הרופא, הסופר והמחנך היהודי-פולני, שהוא מתכוון לבקר בארץ — דבר אשר אכן קרה בשני מסעות של קורצ'אק ב-1934 וב-1936. המכתב שלא פורסם, נמצא לאחרונה בארכיונו של ליכטנבום במכון גנזים, והוא רואה עכשיו אור לראשונה, בתרגום מפולנית של מרים פת-יה, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.
הקשר בין קורצ'אק לליכטנבום נוצר סביב תרגומו של האחרון לסיפור "המלך מתיא הראשון" (יצא לאור ב-1933). קורצ'אק ממשיך את המכתב בהבהרות על התרגומים הבאים, ומבקש מליכטנבום לתרגם את החלק השני של המלך מתיא. המכתב אינו מסגיר את מה שעתיד לקרות שמונה שנים אחר כך, עם פלישת הנאצים לפולין, ושליחתו של ההוגה החינוכי עם כל ילדי בית היתומים שלו למחנה ההשמדה טרבלינקה, שם נרצחו. המכתב הוא עדות נוספת על הקשר והאהבה שהייתה לקורצ'אק לארץ ישראל, ובפרט למפעל הציוני.
