בכל פעם שיחיאל די-נור, הידוע בשם ק.צטניק (שפירושו: אסיר במחנה ריכוז), ישב לכתוב את זיכרונותיו מהשואה, הוא לבש את מדי האסיר שלו מאושוויץ. הפרט הזה, שמתגלה בסרט "השיבה מהפלנטה האחרת", יכול להסביר למה כתיבתו הייתה מאוד בוטה. ק.צטניק לא חסך בתיאורים. הוא כתב את זיכרונותיו הקשים מאושוויץ בלי צנזורה. הוא ראה בכך שליחות, הוא ראה בעצמו נציגם של אלה שלא שרדו. למטען הרגשי הזה היה מחיר כבד. הסרט "השיבה מהפלנטה האחרת" שם את הזרקור על הטיפולים שעבר בהולנד אצל הפרופסור יאן בסטיאנס, שטיפל בניצולי שואה באמצעות LSD.
1 צפייה בגלריה
yk13911364
yk13911364
(אדם מרתק, סרט מצוין. ק.צטניק)
ק.צטניק הגיע לתובנה יוצאת דופן בעקבות הטיפול. אושוויץ אינה "פלנטה אחרת" כפי שסבר בתחילה, אלא גיהינום מעשה ידי אדם. מי שהקים את מחנות הריכוז לא היו "מפלצות", אלא אנשים. זאת תובנה מפחידה, שהושתקה בישראל, כי לא נעים לנו לחשוב שאותה מפלצת עשויה להימצא בכל אחד מאיתנו. מה שזוכרים לק.צטניק זה את עדותו הדרמטית במשפט אייכמן ואת הביטוי "הפלנטה האחרת". בסרט רואים צד אחר של הסופר המיתולוגי, ששמר בקנאות על פרטיותו ומיעט מאוד להתראיין. המונח "פוסט-טראומה" חוזר לא מעט פעמים במהלכו, וגורם לתהות האם לא הבינו עד הסוף את ספריו. היה קשה לאנשים להתמודד עם התיאורים המאוד דרמטיים שלו. ק.צטניק הלם בקוראיו עם תיאורים מקפיאי דם, אבל חייו נותרו חידה.
הסרט של אסף לפיד מנסה ומצליח לפצח את חידת דמותו של ק.צטניק, דווקא כי הוא בוחר להתמקד בחלק הפחות מוכר של חייו - הפרק בו הוא החליט לטפל בטראומה שלו באמצעות סמי הזיה. מדובר במסמך מרתק שנשאלות בו הרבה שאלות. לא רק על השואה, אלא גם על החיים אחריה ועל טבע האדם. ק.צטניק טען למעשה שכל אחד יכול להיות נאצי, וכמובן שלאף אחד לא קל עם העובדה שקיים בו רוע מסוים. התובנה הזאת הופכת את דמותו לאגדית אפילו יותר. אדם שראה את הזוועות הכי נוראיות שאפשר לחשוב עליהן - והצליח לזקק מכך תובנה פילוסופית.
המסר שעולה מהסרט, לפחות כפי שהבנתי אותו, הוא דווקא אופטימי. למרות הכל, ק.צטניק בחר להתמקד באנושיות. המסר שניסה להעביר ב"צופן אדמע", הספר שכתב בעקבות הטיפול ב-LSD, היה מורכב מדי עבור החברה הישראלית - שבדרך כלל מסתכלת על השואה בצורה שטחית ולקויה. אולי הסרט הזה יצליח לשנות משהו בחשיבה שלנו. זה אחד מהסרטים הנדירים האלה, שנשאר איתך הרבה זמן אחרי שצפית בו ומעמת אותך עם שאלות לא קלות.

בקטנה

החגיגות על סגירת ערוץ אל-ג'זירה בישראל דוחקות קצת הצידה את העובדה הלא-נעימה שהערוץ ימשיך לפעול ולהיות משודר בשאר העולם (וגם לשקר). הוא לא ממש צריך משרדים בישראל כדי לדווח על מה שנעשה פה (כלומר, להמשיך לשקר בלי חשבון). אבל אחרי שפתרנו את הבעיה הגדולה הזאת - אולי עכשיו בממשלה יתפנו לטפל בדברים פחות דחופים, כמו המצב בצפון.