מסקר שערך במארס האחרון "פורום דבורה" עולה כי 78 אחוז מהישראלים חושבים ששרת ביטחון אישה תתפקד טוב לפחות כמו שר ביטחון גבר, ואף טוב יותר. לעומת זאת, כאשר שאלו באותו סקר אם יש סיכוי שנראה בקרוב בישראל שרת ביטחון, רוב התשובות היו שליליות. על הפער הזה שוחחנו עם אל"ם (מיל') מאיה הלר, יו"ר הוועד המנהל של "פורום דבורה", עמותה לקידום ייצוג שוויוני של נשים במוקדי קבלת ההחלטות בתחומי מדיניות החוץ והביטחון הלאומי. "ייצוג נשי במוקדי קבלת ההחלטות הוא נושא המחייב התערבות דחופה בעיקר מפני שנשים באמת מביאות לשולחן ההחלטות היבטים שגברים לא מביאים", טוענת הלר, "יש להן ראייה הוליסטית, רחבה. אגב, זה נכון בכלל לגבי גיוון".
חלק מהנשים בממשלה לא ממש גורמות לנו לרצות שיהיו עוד מסוגן שיחליטו מה יקרה בחיינו.
"פורום דבורה הוא עמותה א-מפלגתית, אנחנו שומרות על זה בחרדת קודש, ולכן לא אענה. אציין שהפורום מעולם לא ביקש את הגיוון רק לשם הגיוון, אלא רק בתנאי שמדובר בנשים המתאימות לתפקידים הרלוונטיים. צריך לבחור נשים בעלות יכולת אמיתית להביא לשולחן ראייה מקצועית רחבה וראויה. מעבר לכך, בכל מקום יש גם גברים וגם נשים פחות מתאימים. התפקיד שלנו בפורום הוא להביא לתודעה שיש נשים שמתאימות בדיוק להשתלב בתחומים שבהם חסרות כרגע נשים רלוונטיות. אני יודעת שיש רבות כאלו, ולצערי הן לא מקבלות את המקום הראוי להן".
ועדיין, הסיכוי שתהיה לנו שרת ביטחון קלוש.
"את ישראל תוקפים אירועים ביטחוניים חדשות לבקרים. התפיסה היא שמי שכביכול יכול לתת מענה לאיומים האלה הם כל הלשעברים שיש להם ניסיון צבאי-מבצעי. רוב שרי הביטחון של מדינת ישראל היו עם עבר ביטחוני".
חוץ מהשניים שהם מבין אלה שעשו הכי הרבה והכי טוב: שמעון פרס ועמיר פרץ.
"זה בעיני המתבונן. אני מניחה שתמיד יהיו מי שיבקרו עשייה כזו או אחרת בשל אג'נדה פוליטית או בגלל השתייכות למפלגה כזו או אחרת, במקום לבחון את הפעילות לגופה. ועדיין, יש משהו בציבוריות הישראלית שהיא לא מצליחה להסתכל מעבר למה שהתרגלה אליו, ולכן ממשיכים לחשוב ששר ביטחון צריך להיות מי שעבר כברת דרך צבאית. אבל בסופו של דבר, מאחר שכל השנים היו לנו שרי ביטחון גברים והאתגרים הצבאיים רק מתעצמים, אנחנו אומרות שאולי צריך לנסות משהו אחר ולשאול אם מה שהציבור מאמין בו עד היום באמת תורם או לא לביטחון המדינה?" היא בת 54, מתגוררת בגבעתיים, נשואה בפעם השנייה. היא ובן זוגה מגדלים ביחד שישה ילדים "שלושה שלי ושלושה שלו", היא אומרת, וקולה לובש חיוך. הלר, כמו נשים נוספות ב"פורום דבורה", היא דוגמה והשראה למנהיגות נשית בולטת בקרב מערך מקבלי ההחלטות הביטחוניות והשיפוטיות. בשירותה הצבאי כיהנה כשופטת בבית הדין הצבאי לערעורים והייתה חלק מתיקים מורכבים ורגישים, שחלקם עמדו במרכז השיח הציבורי. כעת היא תורמת במערך המילואים ודוחפת לגיוון דעות וקידום נשים שיהפכו אותנו לצבא טוב יותר וחזק יותר. ואכן, מי שמקדים את הציבור בכמה צעדים הוא צה"ל עצמו, שכבר אוחז בתפיסה שנשים מסוגלות לעשות הרבה יותר ממה שחשבו בעבר. ולראיה, פתיחת התפקידים הקרביים ויחידות העילית בפני נשים, דבר שבא לידי ביטוי ביתר שאת במלחמת חרבות ברזל. הלר אומרת שהתקווה היא ששדרת הפיקוד תצמח מלמטה למעלה, ותכניס עוד נשים לפורום מטכ"ל. כיום, בפורום מטכ"ל מכהנות שלוש נשים - נשיאת בית הדין לערעורים האלופה אורלי מרקמן, הפרקליטה הצבאית הראשית האלופה יפעת תומר-ירושלמי והמזכירה הצבאית של נשיא המדינה תא"ל נעמה רוזן-גרימברג. לאף אחת מהן אין רקע מבצעי, אבל מלחמת חרבות ברזל הוכיחה גם לצבא וגם לציבור שנשים יכולות להיות בכל תפקיד ובכל מקום. "העובדה שיש היום יותר נשים בליבה המבצעית תאפשר לגדל דור של לוחמות ומפקדות שיפרצו את תקרת הזכוכית, ייכנסו לפורום מטכ"ל ויתמנו בבוא היום לרמטכ"ליות", אומרת הלר, "כבר היו רמטכ"ליות ושרות ביטחון בעולם והן לא נפלו מאף גבר. אין סיבה שבארץ זה יהיה שונה. נשים יודעות לקבל החלטות, להפעיל שיקול דעת, להאציל סמכויות, לפקד, ואין סיבה שהן לא יצליחו בתפקיד אם יש להן את הרקע המתאים. וזה הציר המבצעי-פיקודי שכרגע נבנה, עם יותר ויותר נשים שמשרתות במערכי הליבה בתפקידים מבצעיים תוך סיכון עצמי. אם ניקח לדוגמה את הטנקיסטיות של פלוגת פרא מגדוד קרקל, הן לא חיכו ב-7 באוקטובר שיגידו להן לעלות לטנק. הן הבינו את גודל השעה, עלו על הזחלים נסעו לכיוון עזה, דרסו מחבלים והצילו רבים, כשבה בעת אנחנו נלחמנו בבג"ץ על הכנסת נשים לחיל השריון". אם ניזכר בראשית דרכה של המדינה, נשים בהחלט שולבו אז בתפקידים מבצעיים, גם מעבר לגבול. כולנו זוכרים גם את נשות המחתרות. אבל כשחוקקו את תקנות שירות הביטחון, נקבע שנשים לא יכולות לשרת בתפקידים שחוצים קו אויב מפאת הדאגה לביטחונן, והקצו להן בשירות הצבאי תפקידים נשיים מסורתיים. בהמשך, המציאות שינתה גם את התפיסה הזו והתפקידים לנשים החלו להתרחב לכיוון המבצעי. היום, כשיש לנו עדיין 19 נשים בשבי מעבר לקווי האויב, נראה שהסוגיה מקבלת פנים נוספות. "יש לשאלה הזו כמה מענים מצטברים", אומרת הלר, "קודם כל, גם גברים עוברים אלימות מינית ואלימות אחרת בשבי. בנוסף, הרי כל הנשים שנחטפו בחרבות ברזל לא חצו קווי אויב, אלא נחטפו מתוך שטח ישראל, אז ההיאחזות באיסור על שירות נשים בתפקידים שמצריכים לחצות קווי אויב - לא רלוונטית. והדבר המשמעותי הוא שהסיכון ידוע וגלוי וצריך לתת לאישה את זכות הבחירה. היא מבינה את מכלול הסיכונים וזכותה לבחור מה מתאים לה".
ואכן, נשים בוחרות בתפקידים הקרביים. "נכון. כיום, 18 אחוז מהלוחמים בצה"ל הם נשים, ואת העלייה המרשימה הזו אנחנו רואים גם בקרב נשים מהציבור הדתי-לאומי. שם, חרף התנגדות הרבנים, נשים מצביעות ברגליים ומתמיינות לתפקידי לוחמה".
