מילותיו האחרונות של דור מנגדי ז"ל נותרו על פתק במכשיר הטלפון שלו, ששרד את הבעירה הגדולה. ברגעיו האחרונים, לפני שג'יפ הקרקל שלו נקלע למארב בכביש ההיקפי של בארי, חשב דור על אמו, איריס. "אמא יש רק אחת", כתב. "לא סתם אמרתי תמש..." כך, באמצע המילה, נקטעה ההודעה שלא הספיק לשלוח.
דור, לוחם ביחידה לתיאום פעולות אכיפה של משטרת ישראל (מפת"א), היה בביתו בראש-העין כשהכל החל. אחיו, ניר דמארי, לוחם יס"מ, הוקפץ ראשון. "הוא התקשר לדור ואמר לו: 'תכף בטח יקפיצו גם אותך'. אחרי חמש דקות דור הודיע לי: 'אמא, מלחמה' - ויצא מהבית. כשהבנתי מה קורה שלחתי לו הודעה: 'הכל בסדר?' 'כן אמא, אני ברכב ממוגן'. אחרי שעה אני שואלת אותו: 'דור, הכל בסדר?' ענה לי, 'כן אמא'. אחרי שעה שוב: 'הכל בסדר?' 'כן'. בשעה אחת ו-13 דקות בצהריים כתבתי לו: 'איפה אתה? בדרום? איזה יישוב?' להודעה הזאת הוא כבר לא ענה".
בשתיים וחצי דור כבר לא היה זמין. "אני מתקשרת, מתקשרת – כלום. התקשרתי לקצינה והיא אומרת לי: 'יש כאוס מטורף. הוא בטח לא יכול לדבר. אמרתי לה, 'את לא מכירה את הילד שלי. הוא יחטוף למחבל את הטלפון כדי להתקשר לאמא שלו. אין מצב בעולם שהוא לא עונה. הוא לא ישאיר אותי ככה'".
דור נפל כשהיה בדרכו עם חבריו לצוות לחלץ משפחה שהסתתרה בבית העלמין של בארי. הלוחמים נסעו בשני רכבים ממוגנים, ארבעה בכל רכב, כשנפתחה לעברם אש תופת: רקטות אר-פי-ג'י, ירי מקלעים ואש צלפים. שני הרכבים עלו באש. שבעה לוחמים נהרגו. רק אחד שרד.
ב-18 במארס, יותר מחמישה חודשים אחרי נפילתו, קיבלה אמו של דור טלפון מקצינת הנפגעים. "היא אמרה לי: 'איריס, אנחנו באים אליך בארבע. אני והרב. יש לנו מידע חדש על הגופה'. צרחתי עליה: 'מה קרה? הוא חטוף? לא קברתי את דור?' התקשרתי לכל הילדים שלי, התכנסנו פה, חיכינו שיגיעו. בארבע מגיעה שיירה של רכבים עם כמה קצינים. ואז הקצין הבכיר אומר לי שנמצאו עצמות רגליים של דור סמוך למקום שבו נהרג. כנראה שרק עכשיו זיהו אותן. היינו צריכים לפתוח את הקבר מחדש. כשאמרו לי שמצאו שרידים של דור, אמרתי להם: 'דור מתגעגע לאמא שלו. הוא רוצה עוד קצת שאני אתקרב אליו, שאלטף אותו'".
דור, אומרת, איריס, היה ילד של אמא. "אומרים לי: 'את תלמדי לחיות לצד הכאב'. מה זה לצד הכאב? הכאב ילך בצד ימין ואני בצד שמאל? הכאב שלי הוא כל יום, כל היום. אני קמה עם הכאב והולכת לישון עם הכאב. הוא יהיה חלק ממני עד יומי האחרון".
