כשחוקרת החינוך, רונית אילון, מנחה סדנה שמטרתה הקניית כלים להתמודדות עם מצבי טראומה למפוני העוטף, היא יודעת בדיוק על מה היא מדברת.
היא בת 68, נשואה, אמא וסבתא, כבר 43 שנים תושבת כפר עזה, שמתגוררת כחצי שנה במלון בתל-אביב ומכירה את התחושות של אלפי המפונים מהצפון ומהדרום.
באורח נס, היא ומשפחתה לא היו בקיבוץ בשבת ההיא: "זו פעם ראשונה שאמרנו לילדים לא לבוא לחג, וככה ניצלנו. ביום חמישי לבעלי היה כנס של הצנחנים ממלחמת יום כיפור והחלטנו שבמקום לחזור לכפר עזה, נישאר לילה במלון בנתניה ונחזור בשישי. אבל בבוקר הרגשתי לא טוב, בעלי התעקש שנחזור לקיבוץ כי 'הילדים צריכים לבוא לחג ואיך נגיד להם לא', אבל לא הייתי מסוגלת. התקשרתי לקרובת משפחה שמתגוררת באזור זכרון יעקב וביקשתי להתארח אצלם בשישי-שבת".
משהו בתחושת הבטן שלך הציל את חייכם.
"זו פעם ראשונה שאמרנו לילדים לא לבוא, וככה ניצלנו. מחבלים נכנסו לבית הריק שלנו ואין לי ספק שאם היינו בבית היינו נרצחים, כולל הילדים והנכדים. המחבלים חיפשו בני אדם בכל מקום, פירקו את הבוידעם והמחסן כדי לראות אם אנחנו מתחבאים שם. הפכו את הבית שלנו למפקדה שלהם שמתוכה הם פעלו כדי לרצוח, וגם גררו לשם את הפצועים שלהם. הבית שלנו נשטף בדם. אני לא מסוגלת בכלל לחזור אליו, מרגישה שהוא חולל".
רונית מבינה עד כמה השחזור, הדיבור ועיבוד הטראומה חשובים. וזה מה שהיא עושה כאחת המדריכות בסדנאות "עוגנים", שמתקיימות בתמיכת קרן ירושלים וביוזמת מרכז תרבות ורוח משכנות שאננים.
את המעטפת המקצועית מספקת עמותת CMBM שפועלת בעולם ובארץ כבר 20 שנה, ובאמצעות סדנאות שונות מתחום הגוף-נפש, מעניקה תמיכה לאזרחים מוכי טראומה במדינות שונות בעולם.
"משנת 2000 אנחנו, בעוטף, חיים בתוך סבבים של טילים, קסאמים ופצמ"רים", אומרת אילון, בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד, תואר שני בייעוץ חינוכי ותואר שלישי בתחום המחקר שלה – השפעת מצב של איום ביטחוני מתמשך על ילדים מתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז: "כתושבת העוטף וכאשת חינוך, חקרתי את התגובות של הילדים ובני הנוער, והבנתי שאצל הילדים עם בעיות הקשב והריכוז קורה משהו אחר, ייחודי".
שלושה ימים של טיפולים ופעילויות
את הידע האישי והמחקרי אילון לוקחת עכשיו כדי לסייע, לווסת ולמקד במפונים שמשתתפים בסדנאות לשיפור החוסן האישי. התוכנית זכתה לשם "עוגנים", שכן תכליתה בניית עוגנים לטיפול עצמי ולרווחה נפשית ופיזית. כל סדנה נמשכת שלושה ימים, כולל לינה במשכנות שאננים שבירושלים, ארוחות, טיפולים בקבוצות קטנות בהנחיית מנחים מנוסים וגם פעילויות תרבות ורוח להפוגה. רוב המשתתפים עד כה היו מכפר עזה ומבארי, וממשפחות של נפגעי השבת השחורה.
רמי חרובי מקיבוץ בארי הוא אחד ממשתתפי הסדנה: "אני יוצא מכאן מאושר, דומע, שמח, ואעזור כדי שכמה שיותר אנשים כמוני גם יגיעו. החיבוק, תשומת הלב וההקשבה, שהם בעצם המהות של הסדנה, יחד עם האכסניה המאוד מיוחדת שהכילה אותנו, מאפשרים לבוא מהמקום המאוד פגוע ופצוע וכואב ולאפשר לעצמנו להיפתח. תשומת לב זו הגדרה יפה בעברית. שמישהו שם את הלב".
גם אתי גוטמן, חברת קיבוץ כפר עזה כבר 50 שנה, מדברת על הכלים החשובים שרכשה בסדנה, כדי להמשיך לעזור לעצמה ולסובבים אותה בהמשך הדרך המאתגרת שצפויה להם: "מעבר לכך שהסדנה נתנה לי שלושה ימים של ניתוק ויציאה מהחדר במלון שבו אנחנו שוהים כבר חצי שנה, היא נתנה לי אפשרות להיות במקום אחר, שמאפשר שקט פנימי, למידה ואפשרות לקיים דיאלוג מאוד אינטימי עם המשתתפים האחרים. להגיד את כל מה שאני מרגישה בידיעה שגם מבינים אותי כאן.
"הפסיכולוגים שהובילו את הסדנה מעולים ונותנים מקום לכל אחד, בשקט שהם משדרים ובהקשבה, ובזכותם גם הצלחתי להתבונן בסיטואציה מבחוץ. הם למשל כיוונו אותנו להתבונן בשעות הארוכות בממ"ד בצורה שונה, ולזהות בסיטואציה נקודות חוזק אישיות ומשפחתיות. זה מאוד עוזר לחוסן של כל אחד מאיתנו. גם היכולת לשמוע מהמשתתפים האחרים מה עבר עליהם עוזרת".
אילון: "זו בדיוק המטרה. להעניק למפונים כלים, תחושת מסוגלות מחודשת להתמודדות יומיומית עם משימות החיים ויצירת שגרה באין-שגרה. לייצר ויסות פנימי ואיזון נפשי לתפקוד מקסימלי במצב כאוטי בעזרת הבעה, שיח, תרגילי שחרור והרפיה, תרגילי תנועה ותדרים, התמסרות למוזיקה, כתיבה, והכל כדי להעניק כלים לגוף ולנפש להתמודד עם הטראומה שנצרבה בתאי הזיכרון".
לצד אנשי העוטף, לוקחים חלק בסדנאות גם אנשי טיפול מתחומים שונים – מפסיכולוגיה ועד רפואה – שבעצמם פוגשים ופגשו את כל מי שנפגעו במהלך השבת השחורה ולמעשה הפכו להיות נפגעי טראומה במעגל שני.
אילון: "הדבר החשוב ביותר בסדנאות הוא השיתוף. העובדה שהמשתתפים מרגישים לראשונה שהם לא לבד בטראומה הזו, מבינים שגם אם היו בממ"ד כשהמחבלים נכנסו או אם היו בצפון כאשר טיל נפל על הבית שלהם – תחושת הפחד והחרדה שהם חשים עד היום משותפת לעוד מעגלים. כל אחד מדבר מהמקום שבו הוא נמצא וזה מסייע לאחרים. להבין שהם נורמליים. יש במה לגיטימית לשתף בפחדים, בחרדות, בנדודי שינה ובמחשבות טורדניות".
את היוזמה לקיום הסדנאות הוביל עו"ד רו"ח דניאל קביליו, מנהל הכספים והתפעול של משכנות שאננים, שחווה סדנה דומה לאחר שהשתחרר כלוחם מצה"ל ועבר אותה עם צוות הלוחמים שלו.
"חיפשנו דרכים אחרות להשתמש במשאבים שעומדים לרשותנו – גם כבית הארחה וגם כמרכז תרבות – וקודם כל כמענה לצרכים הנפשיים שהתעוררו. לקח קצת זמן עד שפיצחנו את הדרך שבה סדנה כזו יכולה לקרות. סדנה שמצד אחד לא תהיה טיפולית - מענה שכבר מקבלים גם בלעדינו - ומצד שני, תשתמש בעבודה הקבוצתית האינטנסיבית בבית ההארחה ככלי תמיכה".
נעמה בר איתן, מנהלת התוכניות במשכנות שאננים: "קהל היעד הוא מעגלי הפגיעה הראשונים הנפגעים מהדרום, אנשים שחוו על בשרם את כל הזוועות, שחברים ובני משפחה נפגעו, אנשים שנעקרו מבתיהם והמטרה שלנו ביוזמה הזאת היא ליצור עבורם עוגנים חדשים. השהות כאן, במרחב המחבק, מעניקה אורך נשימה".
אילון מוסיפה: "בערב הראשון שלי כאן, באחת מהופעות התרבות, פתאום צחקתי. ושמתי לב שזו הייתה הפעם הראשונה שצחקתי מאז 7 באוקטובר".
בר איתן: "זה נכון. אנשים כתבו לנו שהשהות פה הייתה הפעם הראשונה שבה הם הצליחו להירדם, לעצום עין. שהם סוף-סוף מרגישים קצת בית. אובדן האמון החריף שהם ואנחנו חווינו נשאר מחוץ לדלת, וכאן הם מרגישים בטוחים לחזור לפצעים ולתאר חוויות קשות מאוד. המטרה היא להמשיך לתת לעוד ועוד אנשים מהעוטף את ההזדמנות הזו". •
