סמל נתיב קוצרו ידע שהוא נכנס אל תוך התופת. בתמונה ששלח מהדרך רואים את תימרות העשן שבאופק. עשן של מכוניות בוערות ושל בתים העולים באש.
כשמגדילים את התמונה, שצולמה מהמושב האחורי של הדי-מקס הצבאית, אפשר להבחין במסך הווייז שבטלפון של הנהג. כביש 234, בין צומת אורים לצומת רעים. על ההגה סמל בנימין גבריאל יונה. לידו המפקדת, סרן סהר סעודין. בוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר, שעה 9:36. בעוד כמה דקות, שלושתם כבר לא יהיו בחיים.
נתיב ז"ל, תושב מעלה-אדומים, לא היה לוחם בהכשרתו. הוא סיים י"ג-י"ד כהנדסאי אלקטרוניקה, הוכשר כטכנאי כיפת ברזל ושהה באותו בוקר בבסיס חצרים. "בסביבות שמונה בבוקר הוא שלח לנו בווטסאפ תמונת סלפי מהבסיס וכתב: 'וואי, כל השיגורים היו אצלי', מספר אחיו כפיר. "הוא ממש התלהב". אלא שבינתיים אזלו הטילים המיירטים במשגרים הקדמיים של הגדוד, הסמוכים לגבול עזה, ונתיב התנדב לצאת לשם עם סהר הקצינה ועם בנימין הנהג זכרם לברכה כדי לחמש אותם מחדש.
"בערך בשעה 9:00 נתיב כתב לי שהוא יוצא למשגרים, שיש מחבלים בשטח ושלא אגיד כלום להורים", מספרת אחותו, נופר ביטון. "כתבתי לו: 'נתיב, סרב פקודה, אל תלך'. הוא ענה לי: 'שחררי, אני עושה את המשימה שלי, יש לי אנשים להציל'. נתיב ידע שהוא נוסע לתוך אזור מלחמה. חשוב לי שכולם יידעו כמה אומץ היה לו. כמה עוצמה הייתה בילד הזה. נתיב היה גיבור".
דקה אחרי ששלח את התמונה מהדרך, סמוך לקיבוץ רעים, התקשר נתיב למפקד שלו. "הוא אמר לו: 'יורים עלינו', מספר אביו, חגי. "המפקד אמר לו, 'מה, אתה מסתלבט עליי?'"
כפיר: "פתאום המפקד שמע דרך הקו קולות ירי. ונתיב אמר לו: 'התהפכנו'. ו'איי, היד'".
נופר: "אחר כך היו צהלות בערבית וקריאות 'אללה אכבר'".
חגי: "ואז היה שקט על הקו".
המשפחה, מספרים הוריו, הייתה אצל נתיב מעל הכל. "הוא כתב לי מהדרך: 'אני אוהב אותך'", מספרת אמו, אתי. "כתבתי לו: 'אני אוהבת אותך מאוד'. זו הייתה ההודעה האחרונה".
