האב עופר מספר: "תמיד היינו בבית בכל הזדמנות שעומרי הגיע וחזר מפעילות בצבא. ברגע שידענו שהוא סוגר שבת החלטנו לצאת ליוון ספונטני, להתאוורר. בשבת הארורה, ברגע שהגיעו אליי הידיעות מהארץ, מיד יצרתי קשר עם עומרי להתעדכן ולהבין מה קורה איתו. עומרי כהרגלו תמיד דאג להרגיע ולדאוג לכולם. תמיד היה בשליטה. תוך כדי הקפצה וניהול הצוות, הוא דאג לכולם שישארו בממ"דים וישמרו על עצמם, כולל החברים מהמכינה. בבוקר הוא כתב הודעה לכיתה שלו, שבסיומה אמר 'לא יודע כמה זמן נהיה כאן. באנו לעשות את העבודה שלשמה התגייסנו, סומך עליכם".
את ההודעה האחרונה מעומרי קיבלה המשפחה בשעה 13:00 לפני הכניסה לקרב בקיבוץ כיסופים. עומרי פיקד על הכיתה ודחק את המחבלים מקו הבתים. הוא נפל בקרב שהציל חיים רבים בקיבוץ.
