"אני איש קבע, ובצבא כמו בצבא יש המון משימות ועשייה רבה ומורכבת, בטח בתקופת המלחמה", מספר רנ"ג אסי ביטון. "אבל שאני חוזר הביתה אחרי יום מפרך הזיכרונות והגעגועים לשיר שלנו צפים. הכאב בלתי פוסק ופשוט לא מרפה".
בתו של רנ"ג ביטון, שיר ז"ל, הייתה מתנדבת מד"א ושירתה בנחל עוז כחובשת קרבית. בשבת 7 באוקטובר, לאחר שפרצו המחבלים למוצב, הספיקה שיר להעביר הודעה קולית למשפחתה. "קמנו מהאזעקות להודעה קולית משיר ולא כל כך הצלחנו להבין מה קורה", נזכר רנ"ג ביטון. "שומעים ברקע קולות כבדים של ירי, היא הספיקה לומר שיש כנראה פשיטה לבסיס, הספיקה לומר לנו שהיא אוהבת אותנו. זו בעצם הייתה ההודעה האחרונה שלה אלינו". המחבלים שחדרו לבסיס השליכו מיד רימונים לתוך המיגונית. שיר הספיקה לברוח משם, לקחת נשק ולהרוג מחבל שניסה להיכנס לחדר שלה. כאשר יצאה מהחדר במסדרון המגורים נהרגה במקום על ידי מחבל אחר, כנראה מרימון. "יומיים היא נחשבה נעדרת", משתף בכאב יניב. "עד יום שני בצהריים לא ידענו מה קורה איתה. התפללנו, קיווינו ואז הגיעה הבשורה הקשה שהיא נהרגה".
אסי ביטון הוא בוחן חילי באגף התקשוב, משרת כבר 30 שנה בצה"ל. הוא אחראי על פיתוח אישי ומקצועי של חיילים ונגדים. "אנחנו עדיין במלחמה מורכבת שטרם הסתיימה. אבל כשאני חוזר אחרי יום מפרך הביתה, הכל השתנה", מתאר ביטון את הקושי להמשיך בשגרת החיים. "הכאב חד, הזיכרונות מציפים את כל המשפחה".
שיר התנדבה במד"א כבר מגיל 14. היא התעקשה להגיע לחטיבה המרחבית כדי להיות כמה שיותר מבצעית. מאז נפילתה מחפשת המשפחה להנציח אותה בדרך המתאימה ביותר. היה להם ברור שאת ההנצחה עושים דרך מד"א. הם יצאו לגיוס כספים לתרומת ניידת טיפול נמרץ על שמה, בסוף התהליך קיבלו חמישה אמבולנסים של מד"א ושני חדרי הדרכה על שמה, נוסף על אנדרטה לזכרה.
