רק דבר אחד לא ברור: ממה אנחנו מופתעים? זה היה אמור להיות ברור כמעט מהיום הראשון למלחמה, שזה עלול להגיע. וזה הגיע. סנקציות על משלוחי נשק מארה"ב. בינתיים מדובר בעיכובים בודדים, ככל הידוע, אבל משמעותיים. היו סימני אזהרה בדרך. כמו, למשל, מכתב 40 חברי הקונגרס, בהם ידידי ישראל, בדרישה לשקול הטלת סנקציות על משלוחי נשק התקפי לישראל. אבל למה שנשים לב? הרי אנחנו אוהבים כל כך לצפצף על כל העולם. גם על ידידים.
1 צפייה בגלריה
טנק של צה"ל רומס את השלט בצד הפלסטיני של מעבר רפיח. כך לא מתרחקים מפסיקה עוינת בבית הדין בהאג
(צילום: מהטוויטר)
מלכתחילה, זו הייתה "אסטרטגיית הפטיש". הפצצות ללא הפסקה. בלי טיפת מחשבה. בלי טיפת הבנה של הזירה הבינלאומית, על ידי גדולי המומחים, שאמורים להבין משהו בזירה הבינלאומית. אפילו דונלד טראמפ אמר בחודש שעבר בראיון ל"פוליטיקו", על רקע הבניינים ההרוסים: "הם משחררים את הסרטונים הנתעבים והנוראים ביותר של בניינים נופלים. ואנשים מדמיינים שיש הרבה אנשים בבניינים האלה, והם לא אוהבים את זה". איך זה יכול להיות שטראמפ הבין את הדבר הפשוט הזה, הבסיסי הזה, אבל גדולי המוחות של אומת ההייטק לא הבינו? בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) לא קבע שישראל ביצעה פשעי מלחמה, ונקווה שגם לא יקבע, ואין הצדקה שיקבע. אבל האיוולת נמשכת ללא הפסקה. השבוע זה היה טנק ישראלי רומס שלט ענק "I GAZA". בשביל מה ובשביל מי זה היה טוב? הרי הצילום המטומטם הזה, של הפעולה המטומטמת, גורם רק להשנאת ישראל. כך לא מתרחקים מפסיקה עוינת ב-ICJ.
אוהב מתנות יחיא
בחלומותיו הוורודים ביותר לא חלם יחיא סינוואר שדווקא ארה"ב תעניק לו את ההישג המדהים, של צעד ראשון במסלול הסנקציות. הבעיה היא שמצעד ההישגים הולך וגדל. ישראלים ויהודים בעולם מפוחדים. הקמפוסים בוערים. המטורללים שולטים בכיפה. זה ממש לא חשוב שרוב האמריקאים, וגם רוב האירופאים, לא בדיוק מתלהבים מהפלישה האיסלאמיסטית למערב. אבל הרוב כבר לא חשוב. השילוב בין חוליגנים תומכי חמאס בקמפוסים לאליטות הפרוגרסיביות שכוחן רב להן במדיה ובאקדמיה חשוב הרבה יותר. והשילוב הזה משפיע. העיכוב במשלוחי הנשק מארה"ב מצטרף לשורה של צעדים דומים בעוד מדינות. עד עכשיו זה היה חסר משמעות. עכשיו זו מכה אסטרטגית.
למה זה קורה? משום שבלהט הצדק המוחלט, בעקבות הרצחנות הברברית של חמאס, היינו משוכנעים שהעולם איתנו. הרי ארה"ב הובילה את הקואליציה שנלחמה למיגור הטרור. ארה"ב הובילה את הקואליציה במהלך שני עשורים של הפצצות חסרות רחמים. ארה"ב גרמה למאות אלפי הרוגים, רובם חפים מפשע. אז אם להם היה מותר, חשבו מנהיגינו הדגולים, אז בוודאי שגם לנו מותר. זו הייתה טעות. אבל זה היה אמור להיות ברור מהרגע הראשון שזו טעות. הרי המחאות נגד ישראל התחילו כשאנשי חמאס עדיין היו ביישובי העוטף כדי להמשיך במעשי הרצח שלהם. איפה הייתה המועצה לביטחון לאומי? אין שם אפילו אדם אחד שמסוגל להוסיף את הזירה הבינלאומית למערכת השיקולים? לא היה ברור מראש שמה שמותר לארה"ב אסור לישראל? הצביעות הבינלאומית לא הייתה אמורה להיות ידועה מראש?
שום הסברה לא תעזור
זו לא ה"הסברה". משום ששונאי ישראל חזקים בתחום הזה פי אלף מישראל. זה לא חשוב אם אלה המיליארדים הרבים שהשקיעה קטאר באוניברסיטאות העילית בארה"ב, או אלפי המרצים שמשמשים כאידיוטים שימושיים של הג'יהאד וחמאס. גם זה היה ידוע מראש. שום "הסברה", ולא שאין לישראל טענות מצוינות, לא הייתה עושה את העבודה. מדיניות קצת יותר חכמה - כן, מדיניות - הייתה עושה את העבודה. אבל העיוורון. אוי, העיוורון. יורשה לי להודות שבשבועיים הראשונים יצאתי מחליפת העיתונאי וקיימתי סדרת שיחות עם בכירים ובכירים מאוד. אמרתי להם שזה עלול לקרות. כתבתי את הדברים כמעט מדי יום. אבל האטימות, אוי, האטימות, הרקיעה לגבהים חדשים.
הרחקת העסקה
למען הסר ספקות, קשה לומר מילה טובה אחת על ההתנהלות האמריקאית הנוכחית. כן, זו הידידה החשובה ביותר. כן, בלעדיה ישראל הייתה במצב הרבה יותר גרוע. כן, היא שלחה רכבת אווירית של חימושים. כן, היא אישרה תוספת מיוחדת של 14 מיליארד דולר. אבל סנקציות? איך הם בדיוק רוצים שהמלחמה הארורה הזאת תסתיים, כשהם מעניקים ניצחון אסטרטגי דווקא לסינוואר? מדוע שהוא יסכים לעסקת חטופים, כשארה"ב בועטת בישראל? הרי הוא רוצה עוד ועוד ממה שלא רק הפרוגרסיבים, אלא גם ארה"ב מעניקה לו. ולשם כך, הדבר האחרון שהוא זקוק לו הוא הפסקת אש. אז כן, הוא רוצה את המשך המלחמה. הוא יודע שזה בדיוק מה שמעניק לו את הניצחון במערכה. ומה ארה"ב עושה? מעניקה לו בדיוק את מה שהוא רוצה. כך היא רוצה לעודד אותו להסכים למשהו?
אנחנו יודעים שבישראל יש הנהגה מאוד לא חכמה שהצליחה לדרדר את ישראל לשפל המדיני החמור בתולדותיה. אבל מתברר שהנהגת ארה"ב לא הרבה יותר חכמה. אז זה בהחלט מחמם את הלב שסבא ביידן מחזיק בידיו את אביגיל הקטנה, שהוחזקה כחטופה בידי חמאס. אבל מה הוא עושה עכשיו? הוא גוזר את גורלם של החטופים לעוד הרבה מאוד ימים אפלים. כך לא לוחצים על סינוואר. כך משכנעים אותו להמשיך בדרך שמובילה אותו לניצחון אסטרטגי.
עוד אפשר לעצור
ומה עכשיו? ישראל נתונה לחסדיו של סינוואר. רק הוא יכול להוציא אותנו מהבוץ, אם יסכים לעסקה. אבל הוא מתעלל בנו. אז מה נעשה? ניכנס לתוככי רפיח? נציג לעולם עוד מאות או אלפי פלסטינים הרוגים? הסנקציות הקטנות יהפכו למשמעותיות הרבה יותר. העניין הוא שעם האסטרטגים המהוללים שמובילים את ישראל, אין שום אור בקצה המנהרה.
אפשר לגרום לתפנית. ישראל הייתה צריכה, מהיום הראשון, מהשבוע הראשון, ליזום הפסקת אש שכוללת דרישה מחמאס: החזרת חטופים ופירוז הרצועה. ישראל הייתה צריכה לחזור על הדרישה הזאת שוב ושוב, גם לנוכח עוד ועוד סירובים של ארגון הטרור. יוזמות כאלה לא היו מזיזות אף שונא ישראל אחד מעמדתו. אבל במקום אלפי ועשרות אלפי מפגינים נגד ישראל היו יוצאים לרחובות רק מאות. ובמקום סנקציות על ישראל, התמיכה בה הייתה מתרחבת. עכשיו מאוחר, אבל אולי עוד לא לגמרי מאוחר. אולי עוד אפשר להציל משהו. הרי התוצאה של האסטרטגיה הנוכחית ידועה מראש. אז למה להמשיך? היא לא מובילה לשום מקום טוב. בוודאי לא לשחרור החטופים. אז כן, גם עכשיו אפשר לעצור. חובה לעצור. כבר אי-אפשר להגיע ל"ניצחון המוחלט". אבל אולי, רק אולי, אפשר עדיין למנוע את ההפסד המוחלט.
