55 ימים הייתה מייה שם בשבי חמאס, לאחר שנחטפה מהמסיבה ברעים ובמשך ימים נחשבה לנעדרת. היא גם הייתה החטופה הראשונה שהופיעה בסרטון שפירסם ארגון הטרור מהשבי. אתמול, על הבמה של ועידת "האנשים של המדינה" של קבוצת "ידיעות אחרונות" שהוקדשה לגיבורים ולגיבורות בחזית ובעורף, היא סיפרה על הגיהינום שממנו חזרה - וקראה לחברי הקבינט: "תחזירו את החטופים הביתה ומהר".
"באיזשהו שלב שם, בשבי, הפסקתי לצפות", אמרה מייה (22), "אני יודעת מה עובר להם שם בראש, הלספור את הימים. לא יכולתי לחשוב שלא אצא, כי זה היה שובר אותי נפשית. חשבתי על החיים שאחרי, דמיינתי את עצמי מתחתנת, טסה, זה מה שהחזיק אותי שם בראש, בנפש. אבל ברור שיש רגעים של שבירה, שבהם את אומרת: 'וואי, יש מצב שלא אצא, שאשאר פה'".
כשנשאלה לגבי תהליך השיקום שהיא עוברת מאז חזרתה, סיפרה כי "הפציעה ביד זה הדבר הכי קטן. פתאום קופצים לי בראש טריגרים, זה לא פשוט. אני לא אפול, אבל זה תהליך, כי כל החיים השתנו. חזרתי, אני פה ואני בחיים, ואני אמשיך לחיות".
לצידה הייתה אמה קרן, שהתייחסה לחטופים שעדיין נמצאים שם ולמשפחות שלהם: "כשמייה חזרה אני חזרתי לנשום. יש פה אנשים, משפחות, שלא נושמים, שהם עם קוצר נשימה תמידי כבר חצי שנה. אני לא יכולה לחשוב על האמהות, האבות, האחים, שעדיין במקום שאני הייתי בו. הם לא נושמים. הם לא יכולים לנשום. הדאגה, חוסר הוודאות, העדויות שמגיעות. היה פה מחדל מטורף. אנחנו הופקרנו. והיום הם חייבים, חייבים להיות פה. זה לא הגיוני שמסתובבים פה אלפי אנשים שלא נושמים".
קרן נשאלה אם מישהו מהממשלה יצר איתה קשר, והשיבה: "לא כשהיא הייתה בשבי, ולא כשהיא פה". גם מייה שיתפה: "אף אחד לא פנה אליי, אף אחד לא רצה לשמוע או לדעת. זה מכעיס, הופקרתי ב-7 באוקטובר. התקשרנו ואף אחד לא היה שם. היינו לבד. אנשים לא מבינים מה זה להיות שם, מוחזקים במקום הכי נורא בעולם".
בהמשך עלתה לבמה איריס חיים, אמו של יותם ז"ל שנורה למוות על ידי כוח צה"ל כשניסה להימלט מהשבי יחד עם סאמר טלאלקה ואלון שמריז ז"ל. מיד לאחר המקרה היא דאגה להבהיר כי אינה כועסת על החיילים היורים, וגם אתמול הדגישה: "אני לא כועסת בכלל. לא ישכנעו אותי שאני צריכה לכעוס".
כשנשאלה אם היא יודעת מדוע הפכה לסמל במלחמה, אמרה: "זה קצת מוזר לי. אני לפעמים לא מבינה. מתחילת המלחמה בחרתי להגיד מילים שמעוררות ביטחון, זה נתן כוח להרבה אנשים".