סתיו בן דוד כבר הייתה בדרכה הביתה מפסטיבל נובה כשהכל התחיל. "בכלל לא הבנתי מה קרה. הווייז פשוט בילבל אותנו, אז חזרתי לכיוון המסיבה בחזרה, ובלי להבין בדיוק מה קורה, נתקלנו במחבלים. שיירה של עשרה מחבלים עם אופנועים שירו לכיוון האוטו", היא שיחזרה אתמול בוועידת "האנשים של המדינה", "חטפתי כדור ברגל ימין, ואז המשכתי לרוץ איתו, בגלל האדרנלין כל הכאב נעלם. המשכתי לרוץ איתו במשך כמה שעות, ואז התחבאתי בתוך תעלה".
2 צפייה בגלריה
(מימין: סתיו בן דוד, אלון הינדי, רון בן עזרא, ראובן בן פרש, משה ויצמן והדר גיל־עד | צילום: יריב כץ)
סמל רון בן עזרא, מפקדת בבסיס זיקים של פיקוד העורף, הייתה באותן השעות בבסיס. "אני מ"כית טירונים, על מחזור אוגוסט 2023, זה אומר שהם חודשיים בתוך המערכת. כמו כולם, אזעקות, שומעים אחרי איזה רבע שעה יריות. המ"פ שלי אדיר עבודי ז"ל נותן פקודה שמצילה פה עשרות טירונים: להחליף את הטירונים בעמדות. אני רצה לאחת העמדות, ופשוט מחכים לאויב.
בשלב מסוים אני מזהה שני מחבלים, אנחנו פותחים עליהם באש, נזרקים אלינו רימונים. ברימון השני, כשאני באה להשיב באש, אני מוציאה את הראש וחוטפת כדור לקסדה. ירדתי לקבל מענה רפואי ראשוני, והמשכתי ככה בקרב עוד שלוש שעות. בסופו של דבר פוניתי לבית חולים, לקבלת טיפול רפואי".
למרות הטראומה והכאב, סמל בן עזרא המשיכה לקצונה: "עכשיו אני בהשלמה חילית, עתידה עוד חודש לקבל 30 חיילים, ולהמשיך את המפקדים ואת מי שנפל והקריב את חייו".
רס"ל ראובן בן פרש, לוחם ביחידת יואב, קפץ לשטח מיד באותו בוקר. בדרך הוא מותקל על ידי מחבלים, ופותח לעברם באש מהחלון של הרכב. למרות שחטף עשרות כדורים הוא ממשיך בנסיעה, עד שהרכב נעצר: "אני נעצר אחרי חמישה קילומטרים באזור שבו אני רואה מספר אזרחים שמנסים לעזור לגופות על הרצפה, ואני צועק להם שיבואו לעזור לי. אני מנסה לצאת מהאוטו, והטנדר שהיה לי קרב איתו כנראה רדף אחריי. מהאטרף המשכתי לנסוע, והוא רדף אחריי כמה קילומטרים, ואז התחיל את הטבח שלו במושב יכיני.
"אני מבין שהם מנסים להרוג אותי. המשכתי בנסיעה של עוד כמה קילומטרים עד שנעצרתי, כי הייתי כבר במצב קריטי, ואז שני חבר'ה מהנובה ועוד מספר אזרחים עזרו לי, והכניסו אותי לאחת מהסוואנות כשאני בהכרה מלאה. לקחו אותי עד לסורוקה, ומאז אני נמצא בשיקום".
סרן במיל' אלון הינדי, לוחם צנחנים, נפצע באחד הקרבות מול מחבלים בחאן-יונס: "אחרי עשרה ימים של מלחמה, היה מטען גדול שהתפוצץ עלינו. הרגשתי את היד שלי מתנתקת מהגוף. רצתי חזרה לכוח מאיפה שהיה הפיצוץ, בשטח פתוח לגמרי. כשהגעתי ישר טיפלו בי, רופא בשם נפתלי מהגדוד הציל לי את החיים, כי היד שלי הייתה ממש על סף כריתה. משם ישר זה היה למסוק לבית החולים”.
למרות הפציעה שלו, הינדי לא מוותר לעצמו ולאחרונה רץ במרתון תל-אביב: "עשינו מקצה משלנו, הרבה פצועים מהמלחמה ומהנובה. זה היה מרגש, כי כל אחד עשה את זה לזכר מישהו".
משה ויצמן, חובש ב"איחוד הצלה", היה באמבולנס הראשון שהגיע גם לשדרות וגם למסיבת הנובה ונפצע בעצמו מרסיס של קסאם שנפל מטרים ממנו בשדרות. הוא תיאר את המראות הקשים: "אני מגיע למסיבת הנובה באזור השעה שתיים בצהריים, והמראות שראיתי זה מראות שקשה מאוד לתאר אותם. ראיתי שם אנשים שרופים, קשורים, בחורות ערומות. יכול להגיד לך שעברתי שם מעל 150 הרוגים. זה מספר שהוא לא נתפס”.
הוא עצמו נפצע בשדרות. "היה צבע אדום, נשכבתי על הרצפה, וטיל נפל כמטר וחצי ממני. עברתי שלושה ניתוחים, הייתי מאושפז עכשיו עד ערב פסח בבית החולים השיקומי 'רעות', שהטיפול שם משמעותי. אבל זו התמודדות, התמודדות קשה עם הכל. נפשית ובריאותית. צריך, איך אומרים, להתחיל ללמוד ללכת מחדש”.
