מאז 7 באוקטובר כתבי "ידיעות אחרונות" ו-ynet נמצאים בחזית העיתונאית. בוועידת "האנשים של המדינה" הם חזרו אחורה לראשונה וסיפרו על הסיקור המלחמתי שתפס אותם בהפתעה גמורה, תוך שהם מתמודדים עם אובדן של עמיתם לעבודה, הצלם ynet רועי עידן ז"ל, שתיעד את הרחפנים הראשונים שהגיעו לחופי ישראל עם מחבלי הנוחבה ונרצח מיד לאחר מכן.
אחד מכתבי הדרום הוא מתן צורי שבעצמו מתגורר בישובי העוטף, ושעוד הספיק לקבל מעידן ז"ל וידאו שמתעד את הרחפנים לפני שנרצח. "אני זוכר היטב את השניות הראשונות", סיפר צורי, "מי שהעיר אותי היה הצלם היקר שלנו רועי עידן שנרצח בכפר עזה. הוא שלח לי תמונות. היו מטחים קשים ועוד לא הבנו מה קורה, הייתי צריך גם לפנות את הילדים שלי. כוחות של השב"כ שהגיעו עם סוואנות ופינו אותם מהבית במבצע שעוד יסופר".
יואב זיתון, הכתב הצבאי של הקבוצה, התייחס גם הוא לתיעוד הרחפנים: "זה סרטון שאיפס אותנו, ואם אני זוכר נכון הוא צולם ב-6:44 בבוקר. ממש ברגעים הראשונים של הפלישה לעבר הישוב שלו, לעבר קיבוץ כפר עזה. כשרועי שלח לנו את הסרטון הזה, המבזקן שהיה תורן במערכת שאל אותי, 'מה זה? זה אמיתי? זה פייק?' זה לא נראה הגיוני שיש חדירה כזו של מחבלים על גבי רכבים מעופפים".
לדברי זיתון, "כבר אחרי שעה או שעתיים ביקשתי מהמערכת שלא לקרוא לזה יותר חדירה, כי זה לא חדירה של מחבלים - זו פלישה. בצהריים כבר החלפנו את הכותרות מטרמינולוגיה של חדירה לפלישה לנגב המערבי. פלישה לאזור גדול בישראל, חבל ארץ שלם, ואולי האירוע המשמעותי שלכד אותנו ככה. בסביבות 16:00 אחר הצהריים להבין שיש קרב על האוגדה, מחנה אוגדת עזה בבסיס רעים, דבר שכתב לא דיווח אותו 50 שנה ושלושה ימים".
כתבת הדרום אילנה קוריאל, שהייתה גם אחת מחבריו הטובים של רועי עידן ז"ל, ושאף נכנסה לכפר עזה ועזרה לחלץ את ילדיו, שיתפה ברגעים הקשים: "נכנסתי ופגשתי את הצוות של יהלום שחילצו את הילדים בתחנת הדלק באלונית של כפר עזה. ככל שמתקדמים רואים את כל הרכבים שמלאים בחורי ירי והכול כבר חושך אז רואים רק שריפות קטנות מהצדדים, מהירי של הפצמ"רים. אי-אפשר היה לעכל בכלל את גודל האירוע".
הכתב איתן גליקמן, שהסתובב באותם ימים בין בתי החולים, סיפר: "התחנה הראשונה שלי הייתה בית חולים ברזילי באשקלון, לשם הגיעו בעצם הריכוז הגדול של הפצועים, מהמסיבה בנובה, מהקיבוצים, מהבסיסים. המון המון פצועים במצב אנוש, המון פצועים במצב קשה. טירוף של מערכות מבחינת צוותים רפואיים, אף אחד עוד לא הספיק להכיל ולהבין באמת את האירוע העצום. אחרי שעתיים בבית חולים הייתה תמונה שתלווה אותי עוד הרבה שנים: אישה בשמלה שחורה רצה בטירוף לחדר מיון בברזילי וצועקת 'איפה היא?'
"ליוויתי אותה בזווית העין כמה שעות, וקצת לפני שהחלטתי לזוז דרומה לכיוון האזור של המסיבה בדרך לא דרך, ניגשתי אליה ואמרתי לה בחשש מאוד גדול שאני איתן גליקמן מ'ידיעות אחרונות'. היא אמרה לי 'קוראים לי ליאור, תנסה למצוא את אחותי - עמית מן הגיבורה מקיבוץ בארי', והבטחתי לה שאני אנסה לסייע לה. בשלישי בצהריים היא הקדימה אותי וכתבה לי 'מצאו אותה, אימא מבקשת שתבוא להלוויה'".
גם כתב המשטרה מאיר תורג'מן שיתף בימים שלאחר תחילת המתקפה: "כשיש אזעקה רוב האנשים נכנסים לממ"ד, אנחנו עסוקים בלעבוד על האישה שאני 'רק יוצא רגע למערכת', ולנסוע לאן שצריך. אתה מנתק את עצמך מהכול וזה מסוכן. אני לא חושב שאנחנו גיבורים, אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים שם בשביל האנשים".
