"ערב יום עצמאותה ה-76, ישראל מידרדרת מכל בחינה. המדינה שלנו גולשת מטה-מטה, כאשר קצב ההידרדרות נעשה מואץ ותלול. מה שנתפס אשתקד בגדר לא מתקבל על הדעת, כמו איום של נשיא אמריקאי לעכב אספקת נשק וסירוב של שר האוצר לדון בתקציב הביטחון, הופך היום למתקבל ואפילו למקובל", אומר בקול צרוד מכאב פרופ' מנואל טרכטנברג. מבכירי הכלכלנים של ישראל והידוע מכולם.
בדרך כלל טרכטנברג מקפיד להתנסח בריסון ובמתינות, אלא שעכשיו הגיעו מים עד נפש והוא מתפרץ בכעס: "שרי הממשלה וראשה מובילים בדטרמיניזם שטני את ישראל שאולה", הוא קובע. אז איך בכל זאת המסעדות מלאות, כרטיסי האשראי עובדים שעות נוספות ושער הדולר, ברומטר של אמון פיננסי, מתנדנד אך במעט? "זו מציאות מדומה", משיב פרופ' טרכטנברג, "מראית עין מטעה של נורמליות. אנחנו כפסע מקריסה".
1 צפייה בגלריה
"ישראל צריכה אתחול". מנואל טרכטנברג, דוד ברודט, נמרוד שפר ויוסי ורדי | צילומים: אלכס קולומויסקי, דנה קופל, כפיר זיו, יאיר שגיא
טרכטנברג ואני משוחחים בשולי כינוס חירום מיוחד של בכירים לשעבר במשרד האוצר ואגף התקציבים, עשרות גברים ונשים כסופי שיער שמילאו תפקידי מפתח בשירות הציבורי, הובילו רפורמות ומהפכים ועיצבו את דמותה של הכלכלה. אני מכיר אותם זה מכבר כאנשים שופעי אופטימיות וחיוביות, גם בימים של מצוקות כלכליות. לא עוד. ראיתי סביבי כלכלנים מתוסכלים, כבויים, נפולי פנים, שפופים ומיואשים. בשנה האחרונה הדאגה למדינה חרשה קמטים עמוקים על פניהם. במהלך הכינוס הם הטיחו דברי תוכחה דרמטיים בנתניהו ובממשלתו. "מאגרי החוסן הישראלי הפנומנלי", אומר פרופ' טרכטנברג, "אוזלים במהירות. מקורות העוצמה שלנו, האישית והקולקטיבית, מתרוקנים. כדי למלא אותם מחדש צריך להעלות אלטרנטיבה גורפת. ביום העצמאות הזה צריך לעשות אתחול למדינה".
הזמן לוחץ? כן, הזמן, לדעת טרכטנברג, בוער ממש. די לדחיינות: "בעיות של מדינה במשבר נדרש לפתור בהקדם, להתמודד איתן כאן ועכשיו ולא להסתפק בניהולן כביכול נוסח נתניהו", הוא אומר. טרכטנברג מונה את הסוגיות הפתוחות הממתינות להסדרה דחופה, ובהן הזינוק ביוקר המחיה, מנועי צמיחה מקרטעים, השתתפות נמוכה של חרדים בכוח העבודה, משבר מתמשך בדיור, הזנחת החינוך בגיל הרך, ירידה באיכות השירות הציבורי, הפערים המעמיקים בין המרכז לפריפריה, ליקויי תחבורה ציבורית וגודל תקציבי הביטחון. בכל אחת מהן תהיה לממשלה הבאה "הזדמנות למהלכים פורצי דרך", לדבריו. כשתקום.
כל בכירי האוצר לשעבר הציבו את סילוקה של ממשלת נתניהו מהשלטון כתנאי בל יעבור להחזרת המדינה למסלול השפיות והיצירתיות, הבראה וצמיחה. "להעיף אותם מהפרצוף", אמר בלשונו העסיסית אהרון פוגל, מנכ"ל אוצר אגדי בשנים 1992 עד 1995. פוגל: "הורדת דירוג האשראי של המדינה אינה הבעת אי-אמון במשק הישראלי אלא בממשלת ישראל".
ד"ר יוסי ורדי, מייסד ההייטק הישראלי, השמיע מילים בוטות שכמותן מעולם לא שמעתי יוצאות מפיו: "הבית הישראלי שלנו נאכל מבפנים. הממשל הנוכחי הורס מה שנבנה כאן בעמל רב". הוא קרא לכולנו "לקפל שרוולים ולעשות עבודה בשטח. ההידרדרות לא תחכה עד שנגמור את השיח בקבוצות השיח". אלוף במיל' נמרוד שפר, בעבר מנכ"ל התעשייה אווירית, אכן הציג תוכנית מעשית מקיפה שלו ושל עמיתיו לשינוי פני המדינה עד שנת 100 לעצמאותה. מקום מרכזי ברשימת היוזמות והמטלות תופסת הנורמליזציה עם סעודיה והשתלבות ישראל בברית המדינות הערביות המתונות, שעליה שוקדים האמריקאים בהנהגת הנשיא ג'ו ביידן. אימוצה עשוי להביא את התוצר לנפש בישראל ל-80 אלף דולר לשנה לעומת כ-50 אלף דולר היום. אבל ההזדמנות הכבירה ההיסטורית עלולה לחלוף; רבים ממשתתפי הכינוס חוששים שהיא כבר כמעט הוחמצה.
מנכ"ל האוצר לשעבר ירום אריאב: "זאת אזעקת אמת, אנחנו על תוואי של משבר כלכלי, פיננסי וריאלי, פועל יוצא ממדיניות מופקרת ומגזרית. הממשלה משמידה את הערך של מדינת ישראל". דוד ברודט, שמילא אותו תפקיד: "התהליך התקציבי חסר האחריות עלול להיגמר בבום טראח גדול". כמי שעמד בראש ועדה ציבורית שהמליצה ב-2007 על תוואי רב-שנתי של תקציב ביטחון – ושהמלצותיה אושרו והוצאו מהכוח אל הפועל – דורש ברודט להקים מיד ועדה דומה לקביעת עקרונות לתקציב הביטחון בשנים הקרובות. לרסן אותו? כן, עונה ברודט, "יש להתייחס בזהירות לדרישות התקציביות של הצבא ולבחון בקור רוח את מחירן המקרו-כלכלי". ומוסיף מנכ"ל האוצר לשעבר רם בלינקוב: "הגדלה בלי חשבון של תקציבי הביטחון תגבה מחיר כלכלי כבד ותסכן את המשק. השינוי שכולנו מייחלים לו לא יכול לפסוח על הצבא ועל תנאי השירות של הקצונה הבכירה".
שאלתי את ברודט איך הוא מרגיש ערב יום העצמאות 2024. "שירתי את המדינה 30 שנה", הוא ענה, כשפניו נפולות ועיניו כבויות, "אני חש כעת מועקה קשה מנשוא שלא חשתי מעולם בעבר".
שום שיקום
תוכניות גרנדיוזיות לשיקום רצועת עזה אחרי המלחמה פורחות באוויר. מגעים ראשונים לגיבושן החלו בנובמבר אשתקד, בשיתוף גורמים אמריקאיים, נורווגיים, צרפתיים, בריטיים (הוזכר שמו של ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר כמי שיעמוד בראש מינהלת השיקום) ועשירי המפרץ הפרסי. דבר עדיין לא יצא מהשיחות האינטנסיביות, שחודשו באחרונה על אש קטנה. במקביל התקיימה שורת מפגשים של בכירים מהבנק העולמי, ממוסדות תכנון ופיתוח של האו"ם, מהממשל האמריקאי ומקהיליית העסקים באמירויות, בסעודיה וברשות הפלסטינית. האחרונים הרבו לצייר תמונה מוגזמת של יכולות המגזר הפרטי הפלסטיני לשקם את הרצועה ההרוסה; הסכמות מעשיות לא נולדו עד כה מהמפגשים.
הפורום הכלכלי העולמי קיים באחרונה כנס מיוחד בסעודיה (בלי ישראלים) שבמרכזו המצב ברצועת עזה. אף דובר ערבי לא פלסטיני לא התחייב לקחת חלק בממשל העתידי ברצועה ולתת כתף לשיקומה. ולא במקרה. התוכניות הכלכליות הרב-לאומיות לעזה, אחרי הסכמי אוסלו ואחרי ההתנתקות ממנה, עלו כולן באש הטרור. הסיוע לשיקומה בתום מבצע צוק איתן ב-2014 הופסק, כשלמדינות התורמות התברר שהוא משמש גם – ובהמשך בעיקר - למימון חמאס.
התוכנית השאפתנית ביותר לפיתוח הרצועה נכללה ביוזמת "שלום ושגשוג" המפורסמת והנשכחת של ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מינואר 2020. מעולם לא הונחה בפני הפלסטינים בעזה הצעה כה נדיבה. טראמפ ובכירי ממשלו הציעו לספח אליה שטחים ישראליים נרחבים בגבול עם מצרים ולהקים בה נמל ים ונמל תעופה, לבנות תשתיות סופר-מודרניות, כולל רכבת מהירה לחצי אי ערב, לפתוח את גבולותיה לזרימה חופשית של סחורות ועובדים וכגולת כותרת להביא אליה השקעות חוץ פרטיות בעשרות מיליארדי דולרים, "בתנאי שכל הארגונים הפלסטיניים בה יפורקו מנשקם ושישלוט בה מממשל רודף שלום, שולל טרור ויציב". התוכנית אושרה על ידי נתניהו וממשלתו ונדחתה מיד ובבוז על ידי הרשות הפלסטינית ברמאללה ודוברי חמאס. לא יקנו אותנו בכסף, הם אמרו. אחר כך באו לבקש תרומה חודשית של 50 מיליון דולר במזומן מקטאר. ובמשרד ראש הממשלה בירושלים מתגלגלת לה כבר מסוף 2023 מצגת מרשימה על עתידה הכלכלי הנפלא של עזה אחרי מיטוט חמאס.
התוכניות והמיזמים הללו נראים כעת כמגדלים באוויר. אין באופק ממשל אזרחי מוסכם לא מושחת ולא טרוריסטי לרצועת עזה, שייקח על עצמו את עבודת השיקום האדירה. אין מקורות מימון לבניית רבבות דירות חדשות ולהקמת תשתיות חינוך, בריאות, תקשורת ותחבורה. אין אסדרה חוקית שתאפשר השקעות פרטיות ויצירת תעסוקה במגזר העסקי. אומדן העלות של שיקום כלכלת עזה נע בין 20 מיליארד דולר ל-40 מיליארד דולר, ומשכו בין שמונה ל-80 שנה. עד אז 2.5 מיליון פלסטינים נדונים לחיות חיי עוני וסעד בין ההריסות, ברצועת כאוס, ייאוש ושנאה בגבה של ישראל.
