מאורעות שמחת תורה תשפ"ד הכו כברק כל איש ישראל. הפורענות, היגון, החרדה, העלבון והמראות הנוראיים צרבו כל לב. האומץ, הגבורה, האחדות, מסירות הנפש והתפילה מילאו כל נפש. עוצמת הרגשות העלתה בלב כל מתבונן זיכרונות אישיים וזיכרונות היסטוריים של אומה הנלחמת על חייה וחווה חליפות הסתר פנים והארת פנים.
לנו, לוחמי קרב הבלימה ברמת הגולן ביום הכיפורים תשל"ד, צפו ועלו שנית מראות מימי הלחימה העזה שלנו, שבה מסרו נפשם חברינו להצלת עם ישראל ומדינתו מצר ואויב הפולשים מצפון ומדרום, כשחוט השערה מבדיל בין תבוסה לתשועה. בפרץ רגשות זה התפרצו אצלי פרקי מסירות נפש בתולדות ישראל - מעקידת יצחק, חורבן הבית והשואה - כשבכולם גווילים נשרפים, ואותיות פורחות באוויר.
דורנו חווה הסתר פנים נורא, אבל גם חווה פרק הוד של תחייה בהקמת מדינת ישראל מתוך הארת פנים. ודור מלקטי אותיות שפרחו מן הגווילים הנשרפים, כותב מהם מגילת עם חי בארצו. נצטרפו אצלי פרקי קידוש השם עם איילת השחר שבקע אורה, למסכת אחת. ומכולם עולה לי חרוז שחרז אלקבץ:
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְארתֵּךְ עַמִּי.
וכך מפייט רש"י בהקדמתו לשיר השירים:
"אומר אני, שראה שלמה ברוח הקודש שעתידים ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון, ולזכור חיבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים לאמור: אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה ויזכרו את חסדיו ואת מעלם אשר מעלו, ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים. ויסד הספר הזה ברוח הקודש, בלשון אישה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעוריה אליו, ומודה על פשעה. אף דודה, צר לו בצרתה, ומזכיר חסדי נעוריה, ונוי יופיה וכשרון פעליה, בהם נקשר עימה באהבה עזה - להודיעה, כי לא מליבו, ענה ולא שילוחיה שילוחין, כי עוד היא אשתו והוא אישה, והוא עתיד לשוב אליה".
אכן, גלות מרה גלינו. שחה לעפר נפשנו. על צווארנו נרדפנו. יגענו ולא הונח לנו. למ"ט שערים ירדנו. כל פורענויות התוכחה נתקיימו בנו. בכל דור ודור עמדו עלינו. הסתר פנים נורא חווינו. אבל אף גם זאת, מעולם לא איבדנו אמונתנו. לא התייאשנו, לא אבדה תקוותנו. ידענו, יבוא יום ויפקדנו, יכבוש עוונותינו ויגאלנו. ידענו, עוד נראה הארת פניו להושיענו. לא מאס בנו ולא געלנו. מיד כל אויבינו הצילנו, ולא כילה שאריתנו. ידענו, הוא ייתן לנו אחרית, יכרות לנו ברית חדשה, ימול לבבנו ויטהרנו.
דורות על דורות ציפו ואנו זכינו. דורנו, שחזה את ההסתר הנורא מכול, זכה לראות איילת השחר שבקע אורה קמעה-קמעה. נתקבצו מארבע כנפות גלויותינו, שבנו לנחלתנו, ארצנו ששה לקראתנו, נתנה בעין יפה יבולה. הצליח הבורא דרכנו. זכינו לעצמאותנו. קמה מדינתנו. צללים שחורים כבדים מעיבים עליה, אבל רבו עד מאוד אורותיה. ועל הארת פנים שירת הלל פורצת מפינו:
קומי אורי בא כי אורך, אלי ארצך ועריה.
עורי עורי לבשי עוזך, בא לציון א-לוהיה.
סוכת שלום הוא לך יפרוס, אורו יזרח מעליה.
ועלייך ישיש משוש, כעל כלה בנעוריה.
רחובותייך יימלאו, קולות חופה ומחוליה.
ששון שמחה בך ימצאו, תנוס צרה ואבליה.
לא יבוא לעד שמשך, צדקה מרפא בכנפיה.
עטרת ישע ללבושך, צניף מלוכה לעוטפיה.
עדי תופייך תעדי, כמו כלה בכליה.
עוד יבנך ותיבני, באה עת גאוליה.
דורות על דורות ציפו ואנו זכינו. דורנו, שחזה את ההסתר הנורא מכול, זכה לראות איילת השחר שבקע אורה קמעה-קמעה
