קילומטר מפריד בין בתי משפחותיהם של סמל דניאל לוי ז"ל (19) מקריית-מוצקין, וסמל יוסף דסה ז"ל (19) מקריית-ביאליק, שני לוחמי גדוד 931 בחטיבת הנח"ל שנפלו ביום שישי בבוקר בשכונת זייתון בעזה. בסוף השבוע הזה ישבו שתי משפחות שבורות בבתיהן, ממררות בבכי על הבנים שלא ישובו עוד. הם היו החברים הכי טובים, מאז כיתה א', אז הצטלבו חייהם בבית הספר היסודי "מצפ"ה" בקריית-מוצקין. משם המשיכו באותה הכיתה לחטיבת הביניים ולתיכון אורט קריית-מוצקין. הם התגייסו ביחד לצה"ל, שירתו ביחד בנח"ל ונפלו יחד. בחייהם ובמותם לא נפרדו.
"הם התגייסו יחד באוגוסט 2023", מספרת סיגל לוי, אמו של דניאל. "יוסף לא היה צריך להיות בנח"ל. הוא התקבל ליחידה אחרת, אבל סירב כדי להיות ביחד עם דניאל. הוא באמת הגיע לנח"ל לאותו הגדוד של דניאל, לאותה המחלקה ולאותה הכיתה. הוא היה חייל מצטיין. דניאל נשאר לוחם בזכות יוסף כי הוא חיזק אותו מאוד. ועכשיו הם נפלו. ביחד". "אני ידעתי שדניאל בעזה. הוא הודיע לנו ביום ראשון שעבר שהוא נכנס לרצועה", משחזרת האם, "אמרתי לו שהוא יכול לסרב, אבל הוא אמר לי, 'יהיה טוב, אני נפרד והכל יהיה בסדר'.
זאת הייתה השיחה האחרונה איתו. הוא אהב את השירות, הוא לא רצה לסרב. דניאל היה חברותי, מוקף חברים וחברות תמיד. אוהד נאמן של הפועל ת"א, הלך למשחקים איפה שלא היו. הוא ואחיו אוראל תמיד עם הפועל ת"א". על הקשר בין דניאל בנה ליוסף דסה, מספרת סיגל: "הם היו מכיתה א' ביחד. חברים הכי טובים. אהבו מאוד האחד את השני. יצאו, הלכו, חזרו, הכל היה יוסף. יוסף ידע סודות שאני לא ידעתי על דניאל". משפחתו של סמל יוסף דסה, שעלתה בשנת 2008 מאזור גונדר באתיופיה, מספרת על האהבה שלו לשירות הצבאי והרצון להיות לוחם ולתרום למדינה. "הוא רצה להחזיר למדינה על כל מה שעשו בשבילו", אומר קיטהון, אחד מחברי המשפחה.
גיוויאנח, דודו של יוסף, מספר כי הסבים שלו, הוריהם של אביו ואמו, נשארו מאחור באתיופיה ולא יכולים להגיע לישראל. "הם ממתינים עדיין לעלייה שלהם לארץ. החלום של יוסף היה שהם יגיעו לארץ. הוא חלם שברגע שיהיה חייל הם יורשו לעלות לישראל. הוא לא זכה להגשים את זה וזה כל כך עצוב".
אל בתי שתי המשפחות האבלות הגיעו בערב השבת גם יפעת טויטו, מחנכת הכיתה שלהם, ואינה רכזת בבית הספר. הן בכו כאשר סיפרו על תלמידיהם שלא ישובו עוד. "דניאל ויוסף היו חברים מאוד טובים", מספרת טויטו. "תמיד ביחד. בטיולים, בלימודים וגם בצבא. לפני שבוע, אחרי חג הפסח, דניאל הגיע לבית הספר על מדים. הוא התקשר אליי ושאל אותי, איפה את? אמרתי לו, בבית הספר. הוא אמר אני בא לתת לך חיבוק לפני שאני נכנס לעזה. הגיע ונתן לי חיבוק. זה היה החיבוק האחרון. העצב הוא נורא".
אינה, הרכזת: "שמענו קודם על דניאל, ואחרי שעה יפעת, מחנכת הכיתה, אמרה לי: 'אינה שבי, גם יוסף הלך'. נפלו השמיים. אי-אפשר לעכל את זה. איך קמים מפה? זה גם ערב יום הזיכרון, מה שמעצים את כל האסון הזה".
