יוגב טמם הוא מהאנשים האלה שמפיצים סביבם שמחת חיים ואופטימיות. אבל אל תיתנו למראה פניו הקורנים להטעות אתכם. "מישהי אמרה לי לפני שבוע: 'אתה תמיד מחייך'. אבל זה לא אותו חיוך של פעם. היום אני כמו הליצן העצוב".
וגם החיוך הזה אינו מובן מאליו. "עד לפני חודשיים הייתי מסתובב עם פרצוף תחת", הוא אומר. יוגב, 45, שב לחייך בזכות ההיכרות עם עמית כמיל, שאותו הוא מכנה "האח המאמץ שלי".
אחיו של יוגב, אדיר טמם ז"ל מחולון, נרצח בבוקר 7 באוקטובר יחד עם אשתו שירז ז"ל כשהיו בדרך למסיבה ברעים. הם הותירו אחריהם שתי בנות. "לפי הסרטון שקיבלתי, בשעה 8:00 אדיר כבר לא היה בחיים".
מה רואים בסרטון?
"איך הורגים את אחי".
עמית כמיל (52) היה בן 15 כשאחיו אורן ז"ל, לוחם בגדוד צבר של גבעתי, נפל בהיתקלות עם מחבלים ברכס הכריסטופני בלבנון. בתקרית נהרגו גם מפקדיו, סרן ישי רונן ויסמן ז"ל וסגן אלכס-לרנד זינגר ז"ל. הם נותרו שני אחים - עמית ויריב. "יריב התאבד ב-2005. הוא היה בן 35, נשוי ואבא לשתי בנות".
יש קשר בין המקרים?
עמית: "קשר הדוק ביותר. אנחנו, האחים, לא קיבלנו שום פאקינג טיפול מאף אחד. רק אחרי שיריב התאבד התחלתי לקבל טיפול פסיכולוגי דרך משרד הביטחון. היום אחים שכולים מקבלים עזרה, צריך רק לדעת לבקש אותה".
הם נפגשו במסגרת פרויקט "היי לי אחות היה לי אח", של עמותת "האחים שלנו", שבו אחים ואחיות שכולים ותיקים משמשים כמנטורים למי שאיבדו אח או אחות בחרבות ברזל. "השאלה הראשונה ששאלתי את עמית הייתה: איך ממשיכים מפה?" מספר יוגב. "איך חוזרים לחייך? איך ממשיכים בחיים?"
ומה ענית לו?
עמית: "אמרתי לו, 'אתה לא יכול לשנות את מה שקרה. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה ללמוד איך חיים לצד הכאב והשכול ולא בתוכו. אחרת תישאב פנימה והשד יודע לאיזה תהומות תגיע".
יוגב: "הבנתי שאני יכול ללכת על מסילת הרכבת הזאת כשבצד שמאל השכול והכאב ובצד ימין החיים נמשכים, ועדיין לשמוח ולצחוק ולחייך. עמית גם יודע בדיוק מה להגיד ומה לשאול. הרי הוא היה שם. חברים שואלים אותי: 'איך אתה?' מה איך אני? אח שלי נרצח. איך אני יכול להיות?"
