כמו בכל יום, גם בבוקר 9 באוקטובר עשתה רני אלון שיחת פייס-טיים עם סבתה מביתה שבאריזונה. אחיה, סרן דור שדה ז"ל מגבעתי, נכנס יומיים קודם לכן עם חייליו לכפר עזה כדי לטהר את הקיבוץ ממחבלים. מאז לא שמעה ממנו. "אני מדברת עם סבתא והיא אומרת: 'אנחנו דואגים לדור. הוא לא עונה לנו'. אמרתי לה, 'סבתא, תפסיקו להציק לו, הוא עסוק. זו מלחמה'.
"
ואז אני שומעת דרך הטלפון את אמא שלי ואת אחותי צורחות. הן גרות איתה באותו בית. סבתא יצאה החוצה, ואני רואה ושומעת את אמא שלי ואת אחותי צועקות ואת סבתא אומרת לאחד השכנים שהגיעו: 'ראית מה זה? באו להודיע לי שהנכד שלי נהרג'".
מהדלת הזו, ב-6 באוקטובר 1973, יצא סבא של רני למלחמה שממנה לא חזר. מאותה דלת, ב-7 באוקטובר 2023, יצא אחיה של רני למלחמה שממנה לא שב. פעמיים הגיעו לכאן המבשרים. "בערב שמחת תורה דור עוד הספיק לעלות לקבר של סבא שלנו, יצחק בר שדה ז"ל, שנפל במלחמת יום כיפור. עכשיו הם קבורים באותה חלקה".
גל זילברשטיין מכירה את הסיפור. היא שמעה אותו בפגישת הזום הראשונה שלה עם רני. "אני ישר מתחילה לבכות מזה", היא אומרת. אחיה של גל, סמ"ר רז מינץ ז"ל, מפקד כיתה בגדוד דוכיפת, נהרג מאש מחבלים כאשר פיקד על מחסום פתע בכביש שבין בית אל לעפרה, בשיאה של האינתיפאדה השנייה. בחודשים האחרונים מלווה גל את רני במסגרת פרויקט המנטורינג של עמותת "האחים שלנו". מעולם לא נפגשו פיזית, אך נרקם ביניהן קשר מיוחד. "אמרתי עכשיו לבן הזוג שלי: 'אני הולכת לדבר עם אחותי הגדולה'", מספרת רני.
אנחנו יושבים בחדר העבודה של גל בביתה בפרדס חנה. על המסך רני, שחיה כבר עשור בארצות-הברית. בישראל שש בערב. באריזונה עדיין בוקר.
גל עצמה התגוררה ארבע שנים עם משפחתה בארה"ב במסגרת רילוקיישן. הם חזרו עם פרוץ הקורונה. "לאמריקאים אין תרבות של אבל וזיכרון כמו אצלנו. גרנו בקליפורניה. יש שם 40 מיליון תושבים. כמה מהם, באחוזים, מכירים משפחות שכולות?"
מאז שאחיה נפל, רני הגיעה לארץ רק פעם אחת, להלוויה. את המצבה שלו ראתה רק בתמונות. "אני רוצה להיות שם בשביל אמא שלי, בשביל אחותי ובשביל סבתא שלי, אבל יש לי ילדים קטנים שאני צריכה לדאוג להם, ואני לא רוצה להביא אותם למדינה שנמצאת במלחמה".
