כשנפגשו רס"ן אורלי פינקלשטיין וליאורה דריינוף בפעם הראשונה, הן לא ידעו כלום זו על זו. "ידעתי רק שהיא אחות שכולה, כמוני", מספרת ליאורה. "שאלתי את אורלי מה היא עושה, והיא אמרה לי שהיא קבנ"ית בצבא ועובדת סוציאלית שעוסקת הרבה באובדנות אצל חיילים. אח שלי, מתן, התאבד כשהיה חייל, ובעקבות זאת הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית. רציתי גם להיות קב"נית, אבל זה לא הסתדר".
אורלי: "לפני שנפגשתי עם ליאורה, במסגרת פרויקט המנטורינג של 'האחים שלנו', לא ידעתי את נסיבות נפילתו של אחיה. רק במפגש היא סיפרה לי שהתאבד בצבא".
כבר תשע שנים היא בקבע. כשאחיה הקטן, ליאור טקאץ' ז"ל, נרצח בנובה, הייתה בחודש השמיני להיריון. "ילדתי חודש וחצי אחר כך. קראתי לבן שלי יובל-אור, על שם ליאור".
אחיה של ליאורה, סמ"ר מתן ניסים כהן ז"ל, היה סמל מחלקה בגבעתי. הוא לחם בצוק איתן – ויצא מעזה אדם אחר. "לא בגלל טראומה, אלא בגלל תחושת כישלון. מתן היה ילד מאוד פרפקציוניסט. הוא נכנס לעזה חולה, וכנראה לא תיפקד כמו שציפה מעצמו. כשיצא משם הוא כל הזמן אמר: 'אני אפס, איכזבתי את כולם'. ניסיתי לעודד אותו, אמרתי לו שכל החיים עוד לפניו. בדיעבד אני חושבת שלא הייתי מספיק קשובה לכאב שלו, וגם לא ידעתי איך להתמודד עם זה".
ב-27 בספטמבר 2014, חודש אחרי סיום המבצע, הוא שם קץ לחייו. "מתן לא נפל בקרב, אבל הוא נפל במלחמה שניהל מול עצמו", אומרת אחותו.
מתן עזב את העולם הזה כשהיה בתחתית התהום. ליאור בן ה-26, סטודנט מצטיין להנדסה בבן-גוריון, בסך הכול רצה לרקוד ולבלות בנובה. "בבוקר 7 באוקטובר הוא כתב לאמא שלי שהכל בסדר, ומאז נותק הקשר. ביום שלישי בבוקר דפקו להורים שלי בדלת. וזהו. ליאור הוא האח היחיד שלי. נשארתי לבד".
ליאורה: "אנחנו שבעה אחים. היינו עוגן אחד לשני. להתמודד עם זה לבד זה חתיכת אתגר".
מצד שני, גם להנציח את זכרו של חייל שהתאבד זה אתגר לא פשוט. "לפני יום הזיכרון אנחנו מגיעים לכל מיני מפגשים כדי לספר על מתן. אנשים מצפים לשמוע סיפור גבורה, וקשה להם להתמודד עם סיפור של מישהו ששם קץ לחייו".
אורלי: "במפגש עם ליאורה הרגשתי בפעם הראשונה שמישהו מבין אותי. כאילו הייתה רעידת אדמה ויש מעליך מלא הריסות, ואתה מצפה לראות אור בין ההריסות. ליאורה היא האור הזה".
