"למען הילדים, למען השכונה", הכרוז של בני-יהודה טילטל את בלומפילד, סביבו אלפי כתומים באטרף. זאת הייתה הדקה ה-79 של יום שלישי שעבר. בדיוק דיברנו בינינו, האוהדים של מכבי יפו, לצאת בהפגנתיות, לרוקן את היציע. כי די, יש גבול. גם לקבל שלוש, וגם נקודה מ-24 אפשריות? חלאס. יפו היא לא קבוצה שמשפילים.
ובאמת חצי עזבו. וגם אני רציתי. אבל עמדתי שם, ליד היציאה, ולא הצלחתי. מנסה והרגליים כאילו לא זזות. וכמוני עוד חצי יציע עמד שם, לא מוצא כוחות להשאיר את הקבוצה שלנו לבד.
3 צפייה בגלריה
yk13917292
yk13917292
(צילום: יובל חן)
אתם חייבים להבין. קבוצת אוהדים זה אירוע אחר. אתה לא על תקן רוכש כרטיס, שחומק מהאולם בחושך כשההצגה מתחרקשת. אתה ההצגה. כלומר הקבוצה. אתה והאוהדים שלצידך.
ואתה מכיר אותם, את מי שסביבך. גם כי את הפרצופים ראית באצטדיון "גאון" כבר לפני 40 שנה, ובעיקר כי הם השותפים שלך. גם בסכום שעוזר להעמיד מועדון, אבל לא רק. קבוצת אוהדים זה קיבוץ כזה, רק בלי חדר אוכל. ואתה תורם במה שאפשר.
3 צפייה בגלריה
yk13921870
yk13921870
צילום: יובל חן
אז ביפו יש את ישי שתולה שלטים 16 שנה; ואת מוני ומאיה שמצלמים; ואת אבירם שסוחב דגלים, חוץ מדגל בולגריה שמביא יניב; ואת רוני שמפנק את השחקנים בסמבוסקים, כשיש סיבה; ואת הזמרים אלמוג ודודו ששרים, כשיש סיבה; ואת אלמוג על התופים; ואת חיים ובן שמגייסים ספונסרים קטנים; ואת הוועד המנהל שהחתים לנו מאמן שלא פוגע; ואת אלה שמאיימים לפוצץ אימון בגלל המאמן שלא פוגע, אבל זה האמת יש בכל קבוצה.
שחקן שמגיע ליפו ישר קולט שנקלע לזירת מועדון שונה מהמקובל. הוא פוגש מעורבות רגשית שהולכת אוקיינוסים מעבר לקבוצת כדורגל; פוגש למשל אוהדים שמרגישים חופשי להתקשר בלילות, ימים, חגים, מתי שהיד נופלת על הטלפון. כי בכל זאת, אוהדים הם בעלי הבית.
אז זו יפו, אבל ככה זה בשאר קבוצות האוהדים, שצומחות בכדורגל ובכדורסל הישראלי כמו פטריות כמהין במקרר של "מאסטר שף". האלה שביציע נראים אולי אוהדים. צועקים ושרים אולי כמו אוהדים. אבל הם אחרים. יש להם מעורבות. ואחריות.
לקבוצת אוהדים יש גם חסרונות. לכולם יש מה להגיד. בכל זאת, יציע מפוצץ בוסים. ובעיקר יש למבנה הזה תקרה כלכלית. קיים גבול כמה אוהדים, לפחות בישראל, יכולים לממן מועדון. זה אף פעם לא יהיה כמו מיליארדר מעבר לים.
"אני צריך להתחנן שתצא", אלמוג צעק עליי מול בני-יהודה, כשיפו שלנו המשיכה לעשות בושות. באמת שרציתי לצאת, אבל הרגליים לא הסכימו.
האלה שביציע נראים אולי אוהדים. צועקים ושרים אולי כמו אוהדים. אבל הם אחרים. יש להם מעורבות. ואחריות. אוהדים שהם בעלי הבית