המדים הם אותם מדי התכלת המוכרים של נבחרת ישראל. השקופית על המסך מנסה לשכנע אותנו שמדובר באליפות אירופה בכדורגל או אפילו גביע העולם, אבל התפאורה שונה לגמרי.
את האצטדיונים המפוארים מחליפים מגרשים שוממים מוקפים ביערות האופייניים לערבות מזרח אירופה. במקום אווירת הקרנבל ביציעים, את מעט המושבים התפוסים מאיישים בעיקר ילדים מנומנמים מבית הספר המקומי. הם כנראה הוזמנו על ידי העירייה לצפות במשחק כדורגל על חשבון שיעור ספרות – ומיד קפצו על המציאה.
אליפויות אירופה והעולם בגילים הצעירים, אותם טורנירים שעבור מעצמות ספורט הם בגדר עוד שלב בדרך – הפכו בשנים האחרונות בישראל לדבר האמיתי. מדינה צמאה להצלחות, שההופעה האחרונה של נבחרת הכדורגל שלה בטורניר גדול הייתה לפני ההופעה האחרונה של ג'ימי הנדריקס, מצאה את מבוקשה אצל הנבחרות הצעירות.
מחוץ לעולם האמיתי המלא באכזבות ובכאב, בראנו יקום מקביל שבו כדורגלנים ישראלים מאוכזבים אחרי הפסד בגמר אליפות אירופה, שדרים ישראלים בוכים מהתרגשות אחרי שער ניצחון על ברזיל בגביע העולם, ונבחרת כדורסל צעירה כחול-לבן זוכה באליפות אירופה בק-טו-בק.
אפשר להבין מאיפה זה בא: מעבר לאכזבה הספורטיבית האדירה, הכישלון המתמשך של נבחרת הכדורגל של ישראל – מערער את תחושת השייכות שלנו בעולם. דווקא בענף הספורט הפופולרי ביותר, אומת ההייטק עם הצבא העוצמתי, 13 חתני פרס נובל והמשטר הדמוקרטי היחיד במזרח התיכון, נותרה הרחק מחוץ לחומות, מביטה בקנאה ביתר אומות העולם לוקחות חלק במסיבה אליה היא לא הוזמנה.
הנבחרות הצעירות מעניקות לנו את התחושה שגם בכדורגל אנחנו יכולים להיות חלק ממשפחת העמים. תראו אותנו הולנד, עם כל הטוטאל פוטבול והאגדות יוהאן קרויף שלכם, אנחנו באולימפיאדה ואתם לא! גרמניה, איך הלך לכם במונדיאליטו האחרון? אה, לא העפלתם? סליחה, לא התכוונו לפגוע.
בכדורסל, מצב הנבחרת הבוגרת אמנם פחות עגמומי, אבל גם היא לא השיגה בשנים האחרונות הרבה מעבר למעמד של תושבת קבע בשלב הבתים של אליפויות אירופה. נבחרת העתודה, שכבר שבע שנים לא מסתפקת בפחות מחצי גמר אירופי, ולרוב משיגה הרבה יותר מכך, מעניקה לנו תקווה שאפשר להצליח בכדורסל המקומי – גם בלי לפגוע בול עם הזרים שהחתמת.
כמעט מדי קיץ, הנבחרות הצעירות מספקות לנו משהו להיאחז בו. צוהר קטן שממנו אפשר לראות מעט אור מבעד למציאות הקודרת של הכדורגל והכדורסל הישראליים. אנחנו מתעלמים מצקצקנים שמזכירים לנו שהיריבות הופיעו בהרכב שלישי ומשתיקים את למודי הניסיון שמסבירים לנו שהצלחה בנוער לא מעידה בהכרח על הצלחה בבוגרים. כי בכל זאת, הדבר הקסום ביותר בנעורים הוא התמימות.
כמעט מדי קיץ, הנבחרות הצעירות מספקות לנו משהו להיאחז בו. צוהר קטן שממנו אפשר לראות מעט אור מבעד למציאות הקודרת של הכדורגל והכדורסל הישראליים
