אחרי הניצחון שלנו באירוויזיון עם השיר "הללויה" בשנת 1979, נסענו לסיבוב הופעות באירופה. שמונה פעמים ביקרנו בגרמניה בשנה שלאחר הזכייה - ותמיד הוצמדה לנו אבטחה.
אז לא ייחסנו לזה בכלל חשיבות, הצלחנו אפילו להתבדח לעיתים על הנחיצות של המאבטחים לצידנו. מבחינתנו זה לא היה מענה לאיום ממשי לחיים שלנו. אבל הייצוג שלנו השנה מורכב מכל שנה שלפניה.
מה שאנחנו עדים לו בתחרות עכשיו חריג בכל קנה מידה, מעולם לא נתקלתי בהתנהגות מכוערת כזו כלפי אדם אחר בתחרות שירה או בכלל כנציג של המדינה. התחושה היום היא שכל יהודי בחו"ל הוא שעיר לעזאזל, מתמודד עם מהות האנטישמיות.
הזדעזעתי מהתיעודים שהופצו בימים האחרונים והאירועים שאיתם עדן גולן נאלצת להתמודד - ההפגנות האלימות עם מוחים שמשתוללים מחוץ להופעות, שאלות עוינות מצד הכתבים הזרים, חרם של נציגים ממדינות אחרות בתחרות. זה לא פשוט בכלל, אני כולי תקווה שעדן מצליחה באמת להתעלם מכל אלו, להישאר נקייה ולתת למוזיקה לנצח. בחזרה הגנרלית האחרונה שלה - ליבי יצא אליה. לפני שהיא זמרת, היא בן אדם. לצד היותה מוכשרת במיוחד - היא הפגינה קוליות מעוררת הערצה. יש לה קול מצוין, שיר מרגש וביצוע שמשאיר אותך ללא מילים. עדן, את פרפורמרית מלידה, כולנו מאחורייך מחזיקים לך אצבעות. תהיי גאה במי שאת מייצגת ומה שאת מביאה איתך. את עושה את זה בגבורה.
בהצלחה!