דוקאביב, הפסטיבל הבינלאומי האיכותי והמוערך לקולנוע דוקומנטרי בתל-אביב מספק תמיד אפשרות לתור ברחבי העולם, מבלי לעבור קודם בנתב"ג ולהחתים דרכון. השנה, לאור המצב, האופציה הזאת נדרשת במיוחד. המהדורה ה-26 שתצא לדרך בחמישי השבוע (הפסטיבל ייערך בין התאריכים 1.6-23.5) במספר מוקדים: סינמטק תל-אביב, מוזיאון תל-אביב לאמנות, מרכז סוזן דלל, קולנוע לב, קפה מגדלור בנמל, גג העירייה, מרכז תרבות אניס ביפו ועוד (לפרטים: docaviv.co.il).
לכבוד הפסטיבל, הנה ארבע המלצות על סרטים ראויים במיוחד, המאפשרים לנו לשוטט ברחבי הגלובוס:
איי שטלנד, סקוטלנד:
בילי ומולי: סיפור אהבה אחר
איי שטלנד בסקוטלנד הם החלק הצפוני ביותר בבריטניה. מדובר בארכיפלג המורכב ממאה איים (רובם מוכי רוחות וחפים מעצים) הנמצאים בים הצפוני, שרק 15 מהם מיושבים. האיים מושכים אליהם צפרים וצפרות רבים. ואילו מדי נובמבר, חובבות סריגה מכל העולם עולות לרגל לשטלנד לחזות בגז הכבשים ולהשתתף בפסטיבל הסריגה המקומי. באיים נוהגים גם לערוך מחווה לוויקינגים, שהתיישבו בהם החל מהמאה התשיעית והותירו את חותמם, על המוזיקה, האמנות וגם על הניב המקומי. פעם בשנה, בחורף, מתקיים בבירה - עיר הנמל והדייג לרוויק, פסטיבל האש והלפידים שבו התושבים בונים העתק ספינה ויקינגית, ואחר כך מעלים אותה באש. אגב, תושבי שטלנד שוקלים בשנים האחרונות להכריז על עצמאות והתנתקות מסקוטלנד.
4 צפייה בגלריה
“בילי ומולי: סיפור אהבה אחר”. לוטרה כובשת | צילום: National Geographic Charlie Hamilton
עכשיו, ניתן להתוודע לאיי שטלנד בזכות הסרט המקסים והכובש "בילי ומולי: סיפור אהבה אחר", מבית נשיונל ג'יאוגרפיק, הפותח בצדק את הפסטיבל. הבמאי צ'רלי המילטון ג'יימס, צלם נודע של נשיונל ג'יאוגרפיק עוקב אחר בילי, ששב למחוזות ילדותו באחד מהאיים הנידחים והצפוניים. הוא משתכן שם עם רעייתו סוזן ועם כלבם ג'ייד. לזוג אין ילדים, ובילי מפתח קשר מיוחד עם מולי, לוטרה מתוקה, שהגיעה למזח שלהם, עת נזקקה לעזרה. מולי ממלאת בבילי צורך, שהוא לא הבין שהוא נזקק לו. לראשונה בחייו הוא ממלא תפקיד אבהי. מולי מעירה משהו בתוכו, סותמת את החור בליבו, ממלאה אותו אושר ומחזירה לו את הניצוץ בעיניים.
זהו אחד הסרטים הכי יפים שראיתי על קשר בין אדם וחיה, ומולי בפירוש גונבת את ההצגה. הסרט מצטיין בצילומים שלו, כיאה לרקע של הבמאי, משמיים שוטפי כוכבים וזוהר צפוני ועד נופים מרשימים ולילות חורף סוערים.
בילי ומולי: סיפור אהבה אחר, בימוי: צ'רלי המילטון ג'יימס, בריטניה/ארה"ב 2024, 78 דקות
חבל הלואר, צרפת:
טרואגרו - הנאות קטנות
ב-1930 החליט הזוג ז'אן-בפטיסט ומארי טרואגרו להשתקע בחבל הלואר. השניים כוננו מסעדה. מארי הופקדה על הבישולים והבעל הגיש את המאכלים והיה אחראי על מרתף היין. בהמשך, ילדיהם לקחו את המושכות, וב-1955 המסעדה קיבלה כוכב מישלן ראשון. ב-1968 היא כבר עוטרה בשלושה כוכבים. בני משפחת טרואגרו נמנים על אבות הנובל קוויזין והתבשילים שלה, הסתמכו על מטעמי איכרים פשוטים: יונה אפויה, טרין פואה גרה ושבלולים מטוגנים. יותר מ-90 שנה חלפו מאז הקמתה, וכיום מדובר באימפריה משפחתית חובקת עולם, ממוסקבה ועד לטוקיו, שלא מעט שפים מפורסמים רבים יצאו מהמסעדה. הסיפור של שושלת טרואגרו משך את תשומת ליבו של פרדריק וייזמן היהודי-אמריקאי, מחשובי הדוקומנטריסטים בעולם, שנחשב לאשף ההתבוננות ונוהג ביצירתו לעקוב אחר מוסדות.
וייזמן בן ה-94, שעדיין יוצר בגילו המתקדם, מתמקד בסרטו החדש והמומלץ "טרואגרו - הנאות קטנות", בעיקר ב-Le Bois sans feuilles - מסעדה עטורת 3 כוכבי מישלן הנמצאת בחבל הלואר, שמנהיג הנכד מישל טרואגרו ועושה שימוש בחומרים שגדלים בחווה המשפחתית. המסעדה היא חלק מקומפלקס גדול יותר השוכן באחוזה מאמצע המאה ה-19 שהמשפחה שיקמה לפני מספר שנים, וכולל מלון בוטיק בפיקוח אשתו של מישל. לא מפתיע שווייזמן רותק למשפחה שבישול עבורה הוא אסתטיקה, תשוקה, ביטוי של אהבה ואתיקה.
וייזמן לא פוסח על אף פרט - מבחירת הפטריות ועשבי התיבול בשוק האיכרים בבוקר, דרך דיון שעורך מישל עם בניו על מרכיבי וטקסטורות המנות המרהיבות בתפריט היומי ועד הבישול וההגשה. וייזמן לוכד לא רק את יופי המטעמים, אלא גם את העבודה הקשה והמאמץ השיתופי. הסרט המענג ומעורר התיאבון ערך את הבכורה שלו בפסטיבל ונציה האחרון, ואחרי סבב פסטיבלים מרשים הוא מגיע אלינו. נכון, אורכו ארבע שעות (!), אבל הוא חובה לכל מי שאוהב קולינריה. הסבלנות בהחלט משתלמת ונא לא להגיע אליו רעבים.
טרואגרו - הנאות קטנות, בימוי: פרדריק וייזמן, צרפת 2024, 240 דקות
בהוטן:
סוכן האושר
בהוטן היא ממלכה הממוקמת בהרי ההימלאיה המזרחיים, שגובלת בטיבט ובהודו. מדובר באחת מהמדינות המבודדות בעולם ושלטונות המונרכיה מנתבים את התיירות, כך שלא רבים מורשים להיכנס אליה, במטרה לשמור על הלך הדת הבודהיסטית הטיבטית.
בשנתיים האחרונות יותר ויותר ישראלים נחשפו לקסמי ומסתורי בהוטן, בזכות הסרט "לונאנה: יש יאק בכיתה", שהיה מועמד לאוסקר בקטגורית הסרט הבינלאומי המצטיין. עכשיו, מתאפשר לנו להעמיק את ההיכרות עם הממלכה המרוחקת והמסוגרת, באמצעות "סוכן האושר", סרט תיעודי שהתחרה גם בפסטיבל סאנדנס היוקרתי. בהוטן ידועה גם כמי שטבעה את המושג "מדד האושר הלאומי" וניצבת בצמרת שלו, וקברניטי הממלכה מתגאים במדד הגבוה ובשביעות הרצון של התושבים.
"סוכן האושר" מנסה לחקור את האמת שמאחורי הסטטיסטיקה, והוא בוחן את המספרים ובודק האם תושבי הממלכה ההררית אכן עולצים ועולזים. הסרט עושה זאת, באמצע המסע של גבר בן 40, שיוצא מטעם השלטונות, לדרכים, במטרה לבחון מה בעצם הופך את תושבי הממלכה לכה מאושרים. עליו לשאול אותם סדרה של 148 שאלות שבאוזן של אדם מבחוץ, חלקן לא יכולות שלא להישמע מוזרות: הקריטריונים נעים בין האובייקטיבי - מספר הפרות, העיזים או הטרקטורים שיש בבעלותו של מישהו, לבין הסובייקטיבי, ומגיעים אפילו למופשט: האם אתה סומך על השכנים שלך? איך איזון חיי העבודה שלך? מהי תחושת הקארמה שלך?
גיבור הסרט הוא רומנטיקן חסר תקנה, שחולם למצוא אישה וסיפוק. בעוד עמיתו למסע הוא איש משפחה רציני. דרך המסע העובר בנופים עוצרי נשימה אנו פוגשים אנשים ממעמדות חברתיים שונים (אפילו רקדנית ברים טרנסג'נדרית), שחושפים את סיפוריהם ושאיפותיהם. הסרט אף משקף כמה מהנושאים הבוערים שטורדים את שלוות הממלכה, כמו הגירה וחיבה לאלכוהול.
סוכן האושר, בימוי: אָרוּן בָּטָרָאי, דוֹרוֹטיָה זוּרבּוֹ, בהוטן/הונגריה 2024, 94 דקות
חוף הים האדריאטי, איטליה:
ויסטה מארה
אחרי שהשתתף בשורת פסטיבלים נחשבים כמו לוקרנו, "ויסטה מארה", סרטם של ג'וליה גוטווניגר ופלוריאן קופלר על עיירת חוף ונופש איטלקית, מגיע גם לתחרות הבינלאומית של דוקאביב. באזורי החוף בצפון הים האדריאטי, עונת התיירות נפתחת בפברואר ונסגרת באוקטובר, ובשאר החודשים האזור די מנומנם. באמצעות הומור, צילום ופסקול משובחים, יוצרי הסרט מיטיבים להדגיש את הניגוד בין חיי העיירה ושכנותיה במהלך עונות התיירות הרוחשת לבין תקופות השפל של חודשי החורף.
"ויסטה מארה" הפואטי - ולעיתים אף הסוריאליסטי - גם מצטיין בהדגמת הנשגב והמגוחך של העיירה ואורחיה שבאו לתפוס שמש ופאן, בזמן העונה הבוערת והשוקקת. הסרט לא מתעלם מגדודי הפועלים העונתיים הרב-לאומיים, שעמלים משחר ועד חשיכה, מתפעלים את הציוד, מכינים ארוחות (כולל כמובן הרבה דגים ופירות ים), והכי חשוב, משמחים את הלקוחות חובבי הבילויים תמורת שכר לא מספק. אז לא מפתיע, שהעבודה התובענית ועתירת הדרישות, דוחפת את העובדים לצאת להפגנה - תחת עינה הפקוחה של משטרה - במטרה לשפר את התנאים שלהם.
ויסטה מארה, בימוי: ג'וליה גוטווניגר, פלוריאן קופלר, אוסטריה/איטליה 2023, 80 דקות
