נומה עמק

שיר של חיילים, שחוזרים אחרי הקרב 
('שיר אחרי מלחמה', אריק איינשטיין)
יֵשׁ לִי הַיּוֹם חֲדָשׁוֹת בִּשְׁבִילְכֶם:
הַשִּׁין גִּימֶל שֶׁשּׁוֹמֵר עַל הַשַּׁעַר הָאָפֵל
עָשָׂה בַּנְגִּים כָּל הַמִּשְׁמֶרֶת
וְצַעַר, צַעַר נוֹפֵל,
צַעַר נוֹפֵל עַל הָעוֹלָם כְּמוֹ צֵל.
אֹפֶל בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ.
לַצִּפּוֹרִים הַבֹּקֶר יֵשׁ הַצָּתָה מְאֻחֶרֶת
וְהַשֶּׁמֶשׁ חוֹבֶשֶׁת הַיּוֹם מִצְנֶפֶת עִם נוֹצָה.
צַעַר נוֹפֵל עַל הָעוֹלָם כְּמוֹ צֵל,
וְכָל הַזַּיִן בְּגוֹלָנִי.
כָּל הַזַּיִן בַּרוֹבָאִית.
בָּאֹפֶק מִתְגּוֹדְדִים כְּבָר אַלְפֵי פָּרָשִׁים
בֵּין גַּ'בֶּל דֶּחִי וְעֵין גָּ'אלוּת,
אֲבָל אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת הַבָּאסָה בְּקַלּוּת.
אוֹיֵב יָקָר, יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה,
מִכֵּיוָן שֶׁאַף פַּעַם לֹא נִשַּׁקְתִּי אִשָּׁה
קְבוֹר אוֹתִי בִּלְוָיָה צְבָאִית.
וְאֶת כָּל הַזַּיִן בַּרוֹבָאִית.
הַמְּפַקֵּד, אַתָּה יָכוֹל
לְהִתְנַפֵּחַ כְּמוֹ טַוָּס,
אַךְ גַּם מִקְּרָב שֶׁבּוֹ נִצַּחְתָּ
אַתָּה תַּחְזֹר תָּמִיד מוּבָס
גַּם אִם נָקַמְתָּ וְרָצַחְתָּ
אִם צַעַר נוֹפֵל עַל הָעוֹלָם כְּמוֹ צֵל.
אֲנִי יָכוֹל לִסְלֹחַ עַל מָוֶת,
אֲנִי יָכוֹל לִסְלֹחַ עַל חֻרְבָּן,
אֲבָל אֲנִי לֹא סוֹלֵחַ עַל דְּמָעוֹת
שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית-רַבָּן,
שֶׁמֶשׁ בְּמִצְנֶפֶת עִם נוֹצָה צוֹעֶקֶת
כְּמוֹ סִילוֹן שֶׁל מַיִם עַל בַּרְזֶל מְלֻבָּן —
צֵא! צֵא! דִּבּוּק צֵא!
גַּם אֲנִי קָרְבָּן! אֲנִי רוֹצָה קַבָּן!
יַם הַדָּגָן מִתְנוֹעֵעַ.
שִׁיר הָעֵדֶר מְצַלְצֵל.
וְהַצַּעַר, הַצַּעַר נוֹפֵל:
הַצַּעַר נוֹפֵל עַל מָרְג' אִבְּן עָאמֵר,
הַצַּעַר נוֹפֵל עַל הָעוֹלָם כְּמוֹ צֵל.
עמוס נוי
נומה עמק
שיר של חיילים, שחוזרים אחרי הקרב 
('שיר אחרי מלחמה', אריק איינשטיין)
יֵשׁ לִי הַיּוֹם חֲדָשׁוֹת בִּשְׁבִילְכֶם:
הַשִּׁין גִּימֶל שֶׁשּׁוֹמֵר עַל הַשַּׁעַר הָאָפֵל
עָשָׂה בַּנְגִּים כָּל הַמִּשְׁמֶרֶת
וְצַעַר, צַעַר נוֹפֵל,
צַעַר נוֹפֵל עַל הָעוֹלָם כְּמוֹ צֵל.
אֹפֶל בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ.
לַצִּפּוֹרִים הַבֹּקֶר יֵשׁ הַצָּתָה מְאֻחֶרֶת
וְהַשֶּׁמֶשׁ חוֹבֶשֶׁת הַיּוֹם מִצְנֶפֶת עִם נוֹצָה.
צַעַר נוֹפֵל עַל הָעוֹלָם כְּמוֹ צֵל,
וְכָל הַזַּיִן בְּגוֹלָנִי.
כָּל הַזַּיִן בַּרוֹבָאִית.
בָּאֹפֶק מִתְגּוֹדְדִים כְּבָר אַלְפֵי פָּרָשִׁים
בֵּין גַּ'בֶּל דֶּחִי וְעֵין גָּ'אלוּת,
אֲבָל אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת הַבָּאסָה בְּקַלּוּת.
אוֹיֵב יָקָר, יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה,
מִכֵּיוָן שֶׁאַף פַּעַם לֹא נִשַּׁקְתִּי אִשָּׁה
קְבוֹר אוֹתִי בִּלְוָיָה צְבָאִית.
וְאֶת כָּל הַזַּיִן בַּרוֹבָאִית.
הַמְּפַקֵּד, אַתָּה יָכוֹל
לְהִתְנַפֵּחַ כְּמוֹ טַוָּס,
אַךְ גַּם מִקְּרָב שֶׁבּוֹ נִצַּחְתָּ
אַתָּה תַּחְזֹר תָּמִיד מוּבָס
גַּם אִם נָקַמְתָּ וְרָצַחְתָּ
אִם צַעַר נוֹפֵל עַל הָעוֹלָם כְּמוֹ צֵל.
אֲנִי יָכוֹל לִסְלֹחַ עַל מָוֶת,
אֲנִי יָכוֹל לִסְלֹחַ עַל חֻרְבָּן,
אֲבָל אֲנִי לֹא סוֹלֵחַ עַל דְּמָעוֹת
שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית-רַבָּן,
שֶׁמֶשׁ בְּמִצְנֶפֶת עִם נוֹצָה צוֹעֶקֶת
כְּמוֹ סִילוֹן שֶׁל מַיִם עַל בַּרְזֶל מְלֻבָּן —
צֵא! צֵא! דִּבּוּק צֵא!
גַּם אֲנִי קָרְבָּן! אֲנִי רוֹצָה קַבָּן!
יַם הַדָּגָן מִתְנוֹעֵעַ.
שִׁיר הָעֵדֶר מְצַלְצֵל.
וְהַצַּעַר, הַצַּעַר נוֹפֵל:
הַצַּעַר נוֹפֵל עַל מָרְג' אִבְּן עָאמֵר,
הַצַּעַר נוֹפֵל עַל הָעוֹלָם כְּמוֹ צֵל.