מִיכֶּלְאַנְגֵ'לוֹ צִיֵּר מֵהַדִּמְיוֹן אֶת אֶצְבָּעוֹ
שֶׁל אֱלֹהִים
וַאֲנִי מְצַיֵּר מֵהַזִּכָּרוֹן אֶת הָרֶגַע בּוֹ נָגַעְתִּי
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּאֶצְבְּעוֹת
בִּתִּי.
לֹא תִּקְרַת כְּנֵסִיָּה,
לֹא מִכְחוֹל הֶעָשׂוּי מִיָּדִית עֵץ וּפַחִית הַמְּחַבֶּרֶת
בֵּינָהּ לְבֵין סִיבִים שֶׁנִּגְזְרוּ מִשַּׂעֲרוֹת שׁוּעָל.
לֹא רוֹמָא
וְלֹא יֵשׁוּ מֻזְהָב הַתָּלוּי עַל דֶּלֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה
שֶׁל הָאַפִּיפְיוֹר,
אֶלָּא סְתָם חֲדַר לֵדָה
בְּבֵית הַחוֹלִים בֵּילִינְסוֹן
שֶׁבְּפֶתַח תִּקְוָה.
הַחֹדֶשׁ הָיָה דֵּצֶמְבֶּר, הַשָּׁנָה 1991
וּבְאוֹתוֹ עֶרֶב בַּדֶּרֶךְ בֵּין שַׁעַר הַיְּצִיאָה
לְתַחֲנַת קַו 51 שְׁאֵרִיּוֹת הַשֶּׁמֶשׁ
נִשְׁתְּלוּ כְּסַבְיוֹנִים
בַּעֲצִיצֵי הָעוֹלָם.
הצעקה | עדי קיסר
שֶׁמְּטַלְטֶלֶת אֶת הַדָּם
מַכְבִּידָה עַל הָאֲוִיר
קוֹרֵאת לַשָּׁמַיִם לְהַבִּיט
נוֹשֶׁבֶת עִם רוּח פְּרָצִים
פּוֹרַעַת אֶת צַמְּרוֹת הָעֵצִים
שֶׁנִּשְׁמֶטֶת לָאֲדָמָה
שָׁצְּרִיכָה קוֹל
שֶׁרוֹצָה גוּף
שֶׁמוֹכִיחָה אוֹתָנוּ
וְאוֹחֶזֶת בַּזְּמַן
בכל זאת | יעל סטטמן
לְדַבֵּר אֶת הַלֹּא-דַּבִיר לִשְׁמֹעַ
אֶת הַבִּלְתִּי-נִשְׁמָע
(אָבִי אוֹמֵר לְאִמִּי בְּלִי לְהַבִּיט בָּהּ,
אָחוֹת שֶׁל ט' שָׁכְלָה שְׁנֵי בָּנִים)
חֲצִי וַאבֶּן, צַעַר
הַיְּקִיצָה,
הַיְּלָדִים הָפְכוּ לְחַיְזָרִים
הַנּוֹף נֶעֱלַם מֵהַנּוֹף.
גִּדַּלְנוּ אֶת הַיְּלָדִים
כְּמוֹ שֶׁנָּשַׁמְנוּ
בְּמַאֲמָץ אַדִּיר וּבְלִי לְהַפְסִיק
אָמַרְנוּ לָהֶם אַל תִּרְאוּ חֲדָשׁוֹת
וְהֵם רָאוּ חֲדָשׁוֹת
וּבְכָל זֹאת הֵם הִמְשִׁיכוּ לִגְדֹּל
בְּלִי לְהִתְאַבֵּל עַל זֶה
כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם בִּכְלָל מוֹחַ, אוֹ בְּרֵרָה.
