בדרך כלל, סרטי דוקו ליום הזיכרון מעוררים בעיקר עצב, יש ז'אנר קבוע עם חוקים קבועים מראש, אבל אירועי 7 באוקטובר שינו את זה. ז'אנר סרטי הנופלים כנראה כבר לא יהיה אותו דבר. עכשיו לסרטים המרגשים מתלווים גם רגשות של זעם. זעם על ההפקרה, זעם על המחדל הצבאי והמדיני שהביא אותנו לאסון הבלתי נתפס הזה.
"חיילות של אף אחד" מביא את סיפורן של התצפיתניות שנרצחו במתקפה על מוצב נחל עוז. רק השם "חיילות של אף אחד" מגלם בתוכו את הביקורת על הצבא, ויותר מרומז על כך שהיה כאן מחדל, ושמישהו יהיה חייב לקחת אחריות עליו.
אבל הסרט לא מתמקד במחדל שהוביל למותן ולחטיפתן של התצפיתניות, הוא מגיע אליו רק בסיומו. היו כבר מספר תחקירים על בסיס נחל עוז ב-7 באוקטובר. הוא מתמקד בהורים שלהן ובהתמודדות שלהם עם הנורא מכל. הם התמודדו לא רק עם האובדן, אלא גם עם סימני השאלה הרבים סביב השעות האחרונות במוצב. עד הרגע האחרון ניסו החיילות לבצע את תפקידן, להתריע על חדירת המחבלים לגזרה ולקרוא לכוחות. רק שלא היה מי שיבוא, אף אחד לא ציפה למתקפה הזאת, עד 7 באוקטובר גם הצבא סיפר לעצמו שחמאס מורתע והכל בסדר. דקות רבות בסרט מוקדשות לחיים של התצפיתניות לפני האסון, להווי שנוצר בבסיס, ליחסים הקרובים שלהן אחת עם השנייה. עד הסוף המר, וכמה שזה כואב. אי-אפשר להכיל את מה שעבר עליהן, גם אחרי הסרט קשה להתאושש מהסיפור של בסיס נחל עוז ב-7 באוקטובר. מה שקרה שם מזכיר ימים אפלים בהיסטוריה של העם היהודי. כשמחברים את התחקירים שפורסמו לפנים, השמות, והסיפורים של התצפיתניות - בלתי-אפשרי שלא לזעום על ההפקרה שלהן. החמ"ל השרוף הוא תמונה שקשה להוציא מהראש.
אף אחד לא הקשיב לתצפיתניות, שהתריעו עוד לפני 7 באוקטובר שחמאס מתאמן ומתכנן משהו גדול. בחרו לא להקשיב להן. ולא רק שלא הקשיבו להן, גם לא שמרו עליהן כמו שצריך בזמן 7 באוקטובר, ומכן מגיע שם הסרט, "חיילות של אף אחד". ההורים היו צריכים לעשות תחקיר בעצמם על השעות האחרונות ולגלות על התפקוד הלקוי של צה"ל באותו יום. אף אחד, כך נראה, לא בא ונידב את המידע הזה מיוזמתו. רק בסוף הסרט רואים את המשפחות מבקשות מנציגי צה"ל הסברים, והם לא מגיעים.
הבחירה שלא לשים את המחדל הצבאי במרכז הסרט דווקא מעצימה את גודל המחדל. אחרי שהתחברת לשמות של הגיבורות, אתה רוצה שיהיה צדק עבורן, גם אחרי מותן. נותר רק לקוות שההורים הגיבורים יקבלו את התשובות שמגיעות להם. אסור לתת להם לעמוד לבד, אלה החיילות של כולנו.
