מתפרסם בשיתוף "המכון למחשבה ישראלית"
בשבוע שעבר התקיימה הוועידה השנתית של "המכון למחשבה ישראלית" בבית ציוני אמריקה בתל-אביב. משתתפי הוועידה, שמתקיימת זו השנה הרביעית, דנו בסוגיות בנושאי ממשל, דמוקרטיה וביטחון לצד השפעות המלחמה ואסון 7 באוקטובר על הזירה המקומית והבינלאומית. במוקד הדיונים עמד דוח "תמונת המצב של ישראל 2024" שערך המכון. מדובר במחקר עומק שבו נבדק מצבה של ישראל לעומת מדינות העולם בשורה של מדדים אמפיריים בינלאומיים הנוגעים, בין היתר, לזכויות אזרח, תפקוד מוסדות השלטון ואמון הציבור ברשויות.
3 צפייה בגלריה
(מימין לשמאל: פרופ' מוחמד ותד, פרופ' אווה אילוז, פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס ומרדכי כהן | צילומים: אריק קרבר)
"לכולנו יש תחושות בנוגע למצבה של ישראל, במיוחד לנוכח האירועים הטראומטיים שעברנו בשנה וחצי האחרונות: מצד אחד, מהפכה משפטית, ומהצד השני – מלחמה קשה וארוכה שאנחנו עדיין בעיצומה", מסביר ראש "המכון למחשבה ישראלית", פרופ' אבנר בן-זקן. בנוגע לדוח אומר בן-זקן: "מה שאנחנו רואים בנתונים האלה זו תופעה מאוד ברורה שצועקת לנו מתוך המספרים – הישראלים הם אזרחים מצוינים שלכודים בתוך מדינה מקולקלת".
"איום על הביטחון"
הדירוגים בדוח, ברובם, אינם כוללים נתונים מהתקופה האחרונה. מחבריו מניחים שאירועי המהפכה המשפטית ומלחמה חרבות ברזל ישפיעו לרעה על דירוגי ישראל, שמלכתחילה לא היו גבוהים ברוב התחומים, ויחזקו את תהליך ההידרדרות במדדים בינלאומיים. "נתון משמעותי אחד שהצלחנו לאסוף לאחר 7 באוקטובר הוא שאנחנו במקום השני בעולם באיום על ביטחון הפנים שלנו", אומר פרופ' בן-זקן, "זה נתון מאוד מאוד קשה".
ב"מכון למחשבה ישראלית" עוסקים בשנים האחרונות בשרטוט תמונת מצב ובניית פרדיגמה ישראלית חדשה שמתמקדת בשאלה – כיצד צריכים להיראות המבנים השלטוניים בישראל. המכון עוסק בניתוח המציאות המורכבת בישראל ובאתגרים הניצבים מולה לצד הצעת דרכי פעולה ושינויים מבניים התואמים לאופי הייחודי של מדינת ישראל. "הצענו סדרה של רפורמות מבניות החל מצורת משטר, שיטת בחירות, מבנה חוקתי, מבנה מוניציפלי וכלכלי", מסביר פרופ' בן-זקן, "מה שגילינו במדדים שנבדקו במחקר החדש זה שהניתוח שלנו היה מאוד מדויק. מבחינה פנימית, המוסדות הפנימיים של ישראל במצב לא טוב ואנחנו צריכים לפעול, כולם ביחד, כדי ליצור מדינה עם מוסדות ומבנים הרבה יותר חזקים".
ישראלים לא מעטים מוטרדים לאחרונה משאלת עתידה של ישראל. "חשוב לעשות הבחנה בין משבר לבין אי-ודאות", מדגישה הסוציולוגית פרופ' אווה אילוז, עמיתה בכירה במכון, "מדינה יכולה להיות במשבר ולא לחוות אי-ודאות קיצוני כמו שישראל חווה. מה שאנחנו חווים כרגע זה לא רק משבר, אלא אי-ודאות מאוד קיצונית. אי-ודאות לגבי העתיד, לגבי ההיתכנות של המפעל הציוני, לגבי סוג הממשלה שתקום אחרי הממשלה הזו והעתיד הפוליטי של ישראל בעולם ובאזור".
לדבריה של פרופ' אילוז, אי-ודאות היא אחד המצבים הנפשיים הכי פחות נוחים לאדם, ומאלה שמעוררים הכי הרבה חרדה. "יש ארצות שיש להן מצב של משבר, כלכלי או פוליטי, אבל עדיין אזרחיהן מרגישים ודאות לגבי המשך קיומן. נדמה לי שבארץ הרבה אנשים שואלים האם ישראל תמשיך להתקיים ובאיזו צורה – האם זו תהיה ישראל של היום? לכן, הייתי אומרת שאי-ודאות זה הביטוי שמתאר אולי בצורה הטובה ביותר את מצבה הנוכחי של המדינה".
מרדכי כהן, עמית בכיר במכון ומנכ"ל משרד הפנים לשעבר, אמר: "אנחנו חיים באחת המדינות הריכוזיות ביותר מבין אלה השייכות ל-OECD, שהן המדינות שאנחנו רוצים להשתוות אליהן. ריכוזית זה אומר שהממשלה שולטת בכל. זו המציאות שלנו – כנסת מאוד חלשה, כמעט שלא קיימת, לא מתפקדת. מערכת משפט שהחלישו אותה וממשלה שהולכת ומתחזקת, צוברת לתוכה כוח וסמכויות ודורסת את המערכות האחרות, כולל מערכת שיקרה לליבנו – השלטון המקומי, הרשויות המקומיות, המקומות שאנחנו חיים בהם ומספקים עבורנו את השירותים. אנחנו משלמים על זה מחיר יקר, אנחנו חיים במדינה לא מאוזנת. לא בריאה".
פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס, עמיתה בכירה במכון, אומרת כי "המצב של ישראל בזירה הבינלאומית הוא בכי רע. מתקיימים כיום שלושה הליכים משמעותיים בהקשר של ישראל בבתי דין בינלאומיים: התביעה של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק, החקירה בבית הדין הפלילי הבינלאומי, וחוות דעת בשאלת המדיניות והפרקטיקה של ישראל בשטחים שבית הדין הבינלאומי לצדק אמור לתת בחודשים הקרובים. בזמן שהאירועים האלה מתקיימים, ישנה קבוצה בזירה הפוליטית שמבחינתה בידוד בינלאומי הוא לא בעיה אלא הזדמנות. הם חושבים שאם ישראל 'תשתחרר' סוף סוף מ'מה אומר העולם' אפשר יהיה לקדם כל מיני פנטזיות כמו התנחלויות בעזה".
"הייתה מגלומניה"
אלוף (במיל') אורי שגיא, לשעבר ראש אגף המודיעין: "אחרי 76 שנה, בואו נראה לאן הגענו: מעולם לא שורטטה המטרה של מדינת ישראל למעט במגילת העצמאות, שבה נכתב שהבסיס הראשוני הוא שחובתנו להבטיח את הקיום הקולקטיבי של החברה הישראלית ואת הקיום האישי של כל אחד המתגורר בה. עולה השאלה – האם השגנו לכאורה את המטרה? המדינה היא אמצעי להבטיח את הקיום, את הרווחה ואת איכות החיים פה. תפיסת הביטחון הישראלית כמעט קרסה נוכח אי-הבנה של דברים יסודיים. כמו באוקטובר 73', גם ב-7 באוקטובר 2023 לא הייתה מודעות, לא הייתה הבנת המשמעות של מה שעומד כנגד עינינו".
פרופ' מוחמד ותד, עמית בכיר ב"מכון למחשבה ישראלית", אמר ש"ה-7 באוקטובר הזכיר לנו את הזהות המשותפת האבודה שלנו, זו שחמקה מעינינו לאורך כל שנות קיומה של המדינה, הזהות הישראלית שלנו, שבצילה כולה חוסים, ערבים ויהודים כאחד. החוסן שלנו טמון בשונות בינינו, ובעובדה כי כולנו משתייכים ללאום אזרחי אחד, אותו יש לפתח ולטפח. עלינו להפנים כי החיים בצוותא הם מעלה מהמדרגה הראשונה, וכדי לקיימם עלינו להיות רגישים ומכבדים אחד כלפי השני. יש להניח את האגו בצד ולהתמקד בעיקר, למען עתיד טוב יותר, הגון יותר, וצודק יותר, לדורות הבאים".
ד"ר דורון אביטל, לשעבר חבר כנסת ומפקד סיירת מטכ"ל, מסכם: "צריך לחשב מסלול מחדש. התנפצנו על סלע המציאות ב-7 באוקטובר ואנחנו צריכים לפענח מה תמונת הדימוי שלנו לגבי עצמנו ולגבי היכולות שלנו, כי הקודמת התרסקה. זה דומה לבחור שמגיע לגיל 60 ורוצה לקפוץ מעל רשת כי הוא זוכר שעשה זאת בגיל 16, אבל כרגע היכולות לא בסינק עם המציאות והוא נופל. צריך לפענח את התקלה. כל הכיוון שישראל לקחה ב-25 שנים האחרונות היה מוטעה. שיחקנו יותר מדי כאילו אנחנו מנחים את הכללים, הייתה מגלומניה שאנחנו בראש חץ של משהו, ואז גילינו שעזה זו לא עזה וגם אנחנו זה לא מה שדמיינו. כעת אנחנו צריכים לנהל את המצב באופן חדש, אבל ביחד עם בעלות הברית שלנו, לא לבד".
מתפרסם בשיתוף "המכון למחשבה ישראלית"
