רמזור אדום זוהר על רקע הלהבות בקריית-שמונה. הכביש שומם, העיר נטושה. למי הוא מסמן לעצור? מדי שבוע נורים מאות טילים לעבר הגליל, מאות בתים נהרסים ויישובים שלמים ננטשו. תמונת האפוקליפסה הזו צורבת דווקא בגלל הדממה. אין נפש חיה שתזעק, שתבכה, שתדרוש. 21 אלף מתושבי קריית-שמונה מפונים מבתיהם ופזורים על פני 460 יישובים במדינת ישראל. 3,000 נותרו, מופקרים בעירם, מקווים שהטילים לא ישיגו אותם.
קהילות מפוררות, מרוסקות, רואות את מפעל החיים שלהן עולה בלהבות. את התמונה צילם ארז בן סימון, יליד העיר, שיוצא לתעד למרות הסכנה. להעמיד רמזור אדום לממשלה. "אני רואה בעבודה שלי שליחות, קודם כל עבור התושבים המפונים. המטרה היא השארת העיר בתודעה", הוא אומר.
בינתיים, נתניהו שהבטיח כי אנו פסע מהניצחון המוחלט הוא גם מי שמסרב לנקוב בתאריך החזרה של התושבים לביתם. המלחמה בצפון מזמן בוערת, ההפקרות היא הווה מתמשך. האופק עולה בלהבות.
