במוצ"ש האחרון, שניות ספורות אחרי שהחלה לשיר על הבמה הגדולה באירופה, שלחו אתרי החדשות לגולשים בישראל את ההתראה הבאה: "לקול בוז מחריש אוזניים, עדן גולן מבצעת את 'הוריקן' בגמר האירוויזיון". גולן התמודדה עם קריאות והפרעות בחזרות, מחוץ לאולם, מהקולגות. כמעט בכל מקום במאלמו שאליו הגיעה הנציגה הישראלית.
יואב צפיר, במאי השיר, אפילו סיפר שבחזרות הסגורות החבר'ה הפריעו לה בכוונה כדי להרגיל אותה לשיר ולהתעלם. גולן, מצידה, לא השתמשה בתנאים כתירוץ. היא לא דרשה שישתיקו את הקהל, לא נגררה לפרובוקציות ושמרה על ממלכתיות. מספיק בוגרת כדי להבין שבמצב הנוכחי, זה חלק מהאירוע. אפילו ראש הממשלה נתניהו התרשם, ורגע לפני שלח לעדן ברכה מצולמת: "אני רוצה לאחל לך הצלחה. את יודעת מה? כבר הצלחת!" אמר והמשיך, "את מתמודדת בהצלחה מול גל מכוער של אנטישמיות - ומייצגת את מדינת ישראל בכבוד ענק. אז שאי ברכה, ותדעי לך שכשצועקים לך 'בוז', אנחנו צועקים לך 'הידד'". בשיחת וידיאו נוספת שקיים עם גולן אחרי שסיימה במקום החמישי, הוא כבר שידרג את הטקסט לבדיחת קרש: "כשהם צועקים בוז", אמר לעדן הנרגשת, "אנחנו אומרים דוז (פואה)".
זה אותו נתניהו שביטל מראש את השתתפותו בכל טקס או אירוע בנוכחות קהל ביום העצמאות, שנמנע במכוון מפגישה עם הציבור הישראלי המשוסע. זה לא שפתאום אחז בראש הממשלה פחד קהל חלילה. מדובר בנושא נאומים מחונן, יש שיאמרו מהטובים בתבל. אז מה קרה? האמת פשוטה, ביבי רצה לחמוק מהבוז. ראש הממשלה ברח. הוא ויתר על טקס החיילים המצטיינים בבית הנשיא, על חידון התנ"ך. אפשר היה לקוות שלפחות לטקס פרסי ישראל בשדרות הוא יגיע בהפתעה, באקט שיכול היה להעביר מסר של תקומה לעם ולתושבים ומסר של עוצמה לאויבינו, אבל נתניהו לא בא.
בליכוד הדעות חלוקות. "אנחנו לא באמת חוגגים את יום העצמאות הזה", טוענת חברת הכנסת טלי גוטליב, שתומכת בהחלטת ראש הממשלה. "באופן אחראי, נתניהו עשה מה שהוא יכול כדי להימנע מפרובוקציות ומאירוע שישדר חולשה לאומית". מצד שני, שר בכיר שביקש להישאר בעילום שם אמר: "נתניהו קיבל עצה לא טובה. הוא יכול היה להגיע לאירועי העצמאות, אף אחד לא מת מקצת בוז. דווקא אי-ההגעה שלו מעוררת שאלות ומשדרת חולשה".
בלשכת ראש הממשלה הבהירו שהוא מגיע בשנה הזו רק לאירועי זיכרון. לכאורה אפשר להבין אותו - תחת אחריותו התרחש טבח 7 באוקטובר, הוא עדיין נמצא עמוק בתוך מלחמה בגזרה הדרומית ובפתח אחרת בגזרה הצפונית, ועשרות אלפי תושביו עדיין מפונים מבתיהם.
רק שאם עדן גולן, ילדה בת 20 עם פחות קילומטרז' על במות גדולות מראש ממשלתנו, יכולה - אז גם ביבי יכול. כולם יודעים שמנהיג אמיתי מתגלה דווקא ברגעים הקשים. נתניהו היה צריך לעמוד על הבמות ביום העצמאות ה-76 בראש זקוף, לדבר על החטופים והנופלים, לספר שאנחנו חוגגים גם בשבילם, בשביל העתיד שציוו לנו במותם. הוא היה צריך לספוג את הבוז, לנשוך שפתיים ולהתמודד עם זה כמו עדן.
***
בעוד כשבועיים צפויה להתכנס בכנסת הוועדה למינוי דיינים, או בשמה הלא-רשמי "הוועדה למינוי קרובי משפחה", כדי להכריע בסוגיית המינויים לבתי הדין הרבניים. קבלו כמה דוגמאות מרשימת המינויים המסתמנת.
חבר הוועדה, הרב הראשי דוד לאו, מקדם את מינוי גיסו, הרב מרדכי רלב"ג, לבית הדין הרבני הגדול, ואת חתנו יהודה מן לבית הדין האזורי; אמנם יו"ר ש"ס אריה דרעי אינו חבר הוועדה (אף שיש לו השפעה רבה עליה), אבל הוא מקדם את מינוי אחיינו אברהם דרעי וחתנו אלקנה סננס לבית הדין האזורי; הרב אברהם שינדלר, דיין בבית הדין הרבני הגדול, מקדם את מינוי בנו צבי וגיסו ישי סלומון לבית הדין האזורי; הרב מיכאל עמוס, אף הוא חבר בוועדה, מקדם את מינוי בנו מאיר לבית הדין האזורי; מועמד נוסף לבית הדין האזורי הוא הרב ישראל קוק, בנו של הרב דב קוק מטבריה וחתנו של הרב יוסף אפרתי, מי שאמון על מינוי דיינים מטעם "דגל התורה". וזו רק רשימה חלקית.
בתוך הסיפור טמון גם מוקש קואליציוני: הרב הראשי לשעבר, שלמה עמאר, מקדם את מינוי בנו, הרב יהושע עמאר, לבית הדין האזורי, לאחר שבסבב הקודם מונה בנו, הרב אליהו, לדיין בבית הדין ברחובות. גורמים בש"ס מספרים על מערכת יחסים עכורה בין עמאר לבין דרעי, שפועל כדי לסכל את המינוי. מאחורי הקלעים טוענים מקורבי הרב שדרעי והרב הראשי יצחק יוסף פועלים כדי למנוע את התאוצה התורנית של משפחת עמאר. הנשק הסודי של הרב הראשי לשעבר הוא חבר אחר בוועדה, ח"כ דודי אמסלם מהליכוד, שסירב לוותר על המינוי - גם אחרי ששליחו של דרעי, מנכ"ל המשרד לשירותי דת יהודה אבידן, ניסה לשכנע אותו. המצב הסלים עד כדי כך שאמסלם אמר: "או שממנים את הבן של עמאר או שמבחינתי לפוצץ את הכל ולא נמנה אף אחד".
בחודש החולף שלחה היועצת המשפטית של המשרד לשירותי דת, עו"ד גליה קליין, מכתב בהול לחברי הוועדה, ובו טענה כי היא מודרת מהדיונים באופן שלא מאפשר לה לבצע את תפקידה. "כזה דבר עוד לא היה לנו, זה להשתין מהמקפצה על הראש של הציבור", טוענים בכירים בלשכת עורכי הדין שנציגיהם נמצאים במיעוט בוועדה, "לא יכול להיות שלאנשים יש ניגוד אינטרסים של קרבה ראשונה והם לא מתפטרים, זו חרפה ומינהל הכי לא תקין שיש".
גם לגורמים המעורים בעולם המשפט הרבני יש ביקורת קשה: "המסר הוא שאם אין לך קשרים זה לא משנה כמה אתה גדול בתורה, אין לך סיכוי. במקום גדולי הדור, עם כל הקומבינות והמקורבים אתה מקבל דיינים בינוניים ומטה". ההערכה היא שהקרב בין אמסלם לדרעי ייגמר בפשרה - יותר מדי אינטרסים מונחים על הכף - ועד אז הציבור נדרש להמשיך להביט למעלה ולדמיין שזה גשם.
מש"ס נמסר: "הרב אריה דרעי אינו מעורב כלל ואינו מנסה להשפיע על גורמים בוועדה למינוי דיינים".
מטעמו של הרב שלמה עמאר נמסר: "משמח לשמוע ששמו של הרב יהושע עמאר יעלה בדיון בוועדה למינוי דיינים. הוא סיים לימודיו ועבר את מבחני ההכשרה לדיינות בהצלחה ובהצטיינות גדולה. בחירתו תביא ללא ספק ברכה לבתי הדין הרבניים, ובוודאי תמשיך את הקו שבו נהג אביו, כבוד הראשון לציון, שעה שכיהן כדיין בבתי הדין למעלה מ-30 שנה. מעבר לאמור, יש לזכור שכבוד הראש"ל אינו משמש בתפקיד דיין מזה 11 שנה, וממילא לא ברורה הטענה ל'זיקה'".
מלשכת הרב הראשי לאו נמסר: "הרב הראשי לישראל חבר מתוקף תפקידו בוועדה למינוי דיינים. הוא לא עוסק כלל במינויים אלו וההפך הוא הנכון. הרב רלב"ג הינו דיין ותיק מזה שנים רבות, הרבה לפני שהרב הראשי התמנה בכלל לתפקידו. הרב מן עבר את כלל המבחנים והתהליכים בעמל רב ובזכות עצמו.
"על פי חוק, הינם זכאים להגיש מועמדותם, וכמובן - ככל שעניינם יובא בפני הוועדה, הרב הראשי לא ישתתף בדיון ובהצבעה, ויתר 12 החברים בוועדה יקבלו את החלטתם לפי ראות עיניהם כמתבקש".
