1. תוכנית בעומק המגירה
"היום שאחרי", אותו צמד מילים שכומס בתוכו הבטחה לשקט ושלווה. יש בקבינט ובמטכ"ל שרים שמגלגלים אותו על לשונם באותה תקווה שבה שרים וח"כים מהימין נושאים על שפתותיהם את הביטוי "ניצחון מוחלט". "היום שאחרי" הוא בעצם ביטוי נרדף לשליטה אזרחית של כוח חמוש מהרשות הפלסטינית ברצועת עזה.
שר הביטחון יואב גלנט נשא את נאומו התקופתי נגד נתניהו בגלל מה שהוא רואה כדשדוש. זה נובע מ"שני חברי קבינט מלחמה שאינם נוכחים אבל שותפים להחלטותיו", כפי שאמר לאחרונה, רומז לבן גביר ולסמוטריץ'. נתניהו החליט להסתפק בתגובה הקבועה על "חמאסטן ופתחסטן", לקח מהפעם הקודמת שבה הגיב לנאום של שר הביטחון. גלנט מתכוון להמשיך - אין לו כוונה להעניק את הקריה במתנה לתומכי גוש קטיף 2. נראה, בקיצור, שלשניהם אין אסטרטגיית היום שאחרי בפוליטיקה. בינתיים, הם ימשיכו לדשדש.
למה באמת התעכב הדיון על היום שאחרי? האם, כמו שכבר נכתב כאן, מכיוון שלנתניהו אין מושג מה יהיה אז, או מכיוון שיש לו מושג, והוא לא רוצה לתת לכך פומבי?
ראוי להרהר באפשרות ב'. האם ייתכן שכבר יש לנתניהו תוכנית כזו, ואם כן, מהי? גלנט, גנץ, איזנקוט וכל המטכ"ל סבורים שיש להודיע שביום שאחרי ישראל תיעזר בכוחות מהרשות הפלסטינית. קצינים בכירים בצה"ל סברו בעבר שהרש"פ לא תרצה להיכנס לעזה על כידוני ישראל, אך כעת הם סבורים שהיא תסכים גם תסכים. סמוטריץ' דוחף לממשל צבאי ישראלי לפרק זמן של מספר שנים. בין הצדדים יש מחלוקת אידיאולוגית ומעשית: האידיאולוגית היא השאלה אם יש להתיישב ברצועת עזה, או שיש להעניק לפלסטינים שלטון אחד על יו"ש ועזה, שיקרב את האפשרות למדינה עצמאית; המחלוקת המעשית, בין היתר, סובבת את הסד"כ הנדרש לממשל צבאי בעזה - האם יהיה צורך לשלש את גודל הצבא כמו שסבורים במחנה הממלכתי, להציב שתי אוגדות דרך קבע כמו שחושב צה"ל, או כמה חטיבות, כפי שסבור סמוטריץ' על סמך מקורותיו בצבא.
אז איפה עומד נתניהו? לפי גלנט, ראש הממשלה חושש מאגף ימין. לכאורה, הקיף בעיגול את "אף תשובה אינה נכונה". בראשית המלחמה הודיע רשמית שישראל אינה מתכוונת להכניס פנימה את הרשות או להיכנס בעצמה. משהו השתנה. לראשונה נשמעים בשבועות האחרונים ניגונים של "כל התשובות נכונות": לאחר השלמת שלב הפשיטות, ממשל צבאי לתקופה של חודשים רבים עד שנים ספורות ואחר כך, כשחמאס יהפוך מצבא טרור לארגון גרילה ומארגון גרילה לאוסף חוליות בודדים - גורמים ערביים שייכנסו אזרחית לרצועה. אם זו השקפת נתניהו, ברור למה היא לא מובאת לקבינט: כנף ימין תתנגד לשלב א', כנף שמאל תזדעזע משלב ב'.
2. ככה הוא באמצע
חודש יוני הוא כנראה המועד שבו זה יקרה. הרגע שבו, הרבה אחרי המועד המתוכנן, יחזרו גנץ ואיזנקוט אל האופוזיציה. כדי שזה לא יקרה, יצטרך נתניהו להתפשר באחת או שתיים מהסוגיות האסטרטגיות שממתינות להכרעה בפתחה של הממשלה: עסקת חטופים, היום שאחרי, גיוס החרדים.
לא התארכות המלחמה השאירה את המחנה הממלכתי בממשלה, כי משכה היה ידוע. היו אלה ההתרחשויות, שרדפו זו את זו: מהכניסה הקרקעית, דרך העסקה הראשונה, הכניסה לחאן-יונס ואז ההסלמה עם איראן. אחר כך הגיעו ימי השואה, הזיכרון והעצמאות. עכשיו, כשצה"ל כבר עמוק ברפיח, ובהנחה שהפעולה העצימה לא תארך יותר מכמה שבועות, הגיעה עת ההכרעה.
אין לקנא בגנץ. אופוזיציה משמאל מפגינה מול ביתו בקריאה שיפרוש כדי להביא בחירות, אף שאין קשר סיבתי בין השניים. אנשיו לוקחים בהחלט בחשבון שהקואליציה בהרכב המקורי שלה תאריך ימים גם אחריו. הוא ואיזנקוט חשים שאינם חלק מממשלת אחדות אמיתית, אבל יודעים שהשפעתם בכל זאת אינה שולית. בכל הנוגע להארכת המנדט בעסקת החטופים, למשל, אין ספק שקבינט רק עם סמוטריץ' ובן גביר לא היה מעניק ארכות כאלה. גלנט היה נשאר לבד.
לעזיבה, גם אם היא בלתי נמנעת, עלולה להיות השפעה שלילית על מצבו של גנץ. הוא אחראי לכעשרה מ-12 המנדטים של המחנה הממלכתי בבחירות האחרונות. עוד עשרה הצטרפו אליו במאבק על הרפורמה, ועשרה נוספים במלחמה. מדובר בעיקר במצביעי ימין שתיגמלו אותו על גילוי ממלכתיות תחת אש. אם יעזוב, סביר שרבים מהם יעזבו אותו בסקרים.
לפיד טוב יותר ממנו באופו-זיציה. מצד שני, נתניהו טוב יותר ממנו בקואליציה: אחרת אין דרך להסביר את ההתאוששות היחסית של ראש הממשלה שבאה ישירות על חשבון גנץ. גם תרגיל חוק הגיוס החדש-ישן הוא גורם מעכב: מרגע שתיפתר הבעיה בחוק, בקולות 63 המנדטים של ממשלת הימין, הקואליציה תקנה לעצמה עוד שנה של שרידות. הרי לפני שנתניהו הציע את ההצעה הוא קיבל את אישור כל האדמו"רים, למעט זה מסלונים. איומי החרדים לעזוב התפוגגו ברגע. מה תעשה שנה של אופוזיציה?
אנחנו עוד במאי, לא ביוני. הלחץ הצבאי ברפיח יכול להניב תוצאות מפתיעות ולפתוח אפשרויות - כמו פגיעה בשלטון סינוואר, ניתוק אספקת הנשק לחמאס ויצירת טבעת חנק על הארגון - בעוד המצב בצפון עלול להידרדר למלחמה. כזכור, ברוב חודשי המלחמה ההרגשה הייתה שגנץ פורש בחודש הבא.
3. נשיא בחנות חרסינה
"זה היה הרגע המכריע ביותר ביחסי ישראל-ארה"ב בדור האחרון", שיחזר גורם מדיני בכיר את ההכרזה של הנשיא ביידן על עצירת משלוח נשק לישראל. "אם זה יצליח, כל ממשלה ישראלית 20 שנה קדימה תהסס לפעול צבאית עצמאית. אם זה ייכשל, כל ממשל אמריקאי 20 שנה קדימה יהסס לפני שיסתבך שוב באמברגו נשק".
ממשל ביידן עובר על החברה הישראלית עם מכשיר רנטגן, מנסה לאתר מקומות שבהם יוכל לפגוע באופן ממוקד בשותפיו הימניים של נתניהו בלי לעורר את זעמו של השמאל-מרכז. האמריקאים משוכנעים שהסקרים שמנבאים לנתניהו תבוסה מנבאים גם תבוסה להשקפת עולמו. ביטא זאת הסנאטור צ'אק שומר, שקרא לישראלים ללכת לבחירות בהקדם כדי להיפטר מהקיצוניים ומהקיצוניות.
לכן התחיל ממשל ביידן בעיצומים על כמה נערי גבעות. גנץ ולפיד לא הביעו התנגדות פומבית, והשלב הבא הגיע בדמות מהלך נגד גדוד "נצח יהודה". הרציונל היה שמדובר בגדוד מזוהה פוליטית עם הימין הקיצוני. אבל משהו השתבש בחישוב, ואפילו לפיד יצא נגד המהלך. הציבור הישראלי לא רואה את צבאו כאוסף מיליציות נפרדות של מפלגות, והאמריקאים נאלצו לסגת.
השלב המכריע נועד להיות הפסקת החימושים למבצע ברפיח. שוב, מישהו קרא יותר מדי פרשנויות מתורגמות מעברית. אם זה או רפיח או עסקה, חשבו בוושינגטון, וחלק ניכר ממתנגדי נתניהו (כולל בתוך ממשלתו) בעד עסקה, פגיעה ביכולת הישראלית לפעול ברפיח תסייע.
כאן קרה דבר מעניין - הממשל פגע בול בניתוחו את התגובות בישראל: לפיד וליברמן לא התבטאו בנושא עד לרגע זה. סוכני הממשל בהתנדבות בתקשורת ובקרב הקצונה במילואים הצדיקו את ביידן. הם צדקו באשר לתגובות בתל-אביב ובירושלים, אבל שגו קשות דווקא באשר לתגובות בוושינגטון. העובדה שהאגף המרכזי במפלגתו של הנשיא יצא נגדו בכל הכוח מפתיעה; מפתיע לא פחות שאנשיו עשו זאת אחרי שדונלד טראמפ התבטא נגד המהלך. בדרך כלל, ברגע שהנשיא לשעבר מביע עמדה, כל הדמוקרטים מתאחדים סביב העמדה ההפוכה.
המאמצים המגושמים שעושה מאז הממשל למזער את ההחלטה לעכב חימושים, מעידים על עומק המצוקה האסטרטגית שנקלע אליה. לראשונה אותר השבוע בסקרים פלח מצביעים דמוקרטי שמאיים לנטוש את ביידן בגלל התנהגותו כלפי ישראל. גודלו הוא אמנם חמישית משל אלה שמאיימים לנטוש בגלל שהם חושבים שהנשיא פרו-ישראלי מדי, אבל ברור מי הם אלה שכיבוש עזה הוא הסוגיה מספר אחת מבחינתם - מצביעים יהודים רפורמים, לב-ליבה של המפלגה. וכך ביידן מוצא עצמו אוחז, כמאמר השיר, חזק אבל חלש במכשיר העיצומים, או בניסוח פחות לירי: עזה תקועה בגרונו, לא לבלוע ולא להקיא.
4. קצינים מרעילים
בשבועות האחרונים נשמעת בהפגנות יותר ויותר הטענה שבחסות המלחמה נמשכת הפגיעה בדמוקרטיה. זה נכון, למרבה הצער, רק לא מהכיוון שבו מקובל לחפש סכנות לדמוקרטיה. השבוע האחרון זימן לנו שורת התבטאויות מדאיגות שמעלות את השאלה האם כמה ממנהיגי המאבק למען הדמוקרטיה המהותית אינם תומכים בדיקטטורה פרקטית.
למשל אלוף במילואים יאיר גולן, בקרוב יו"ר העבודה: "ערוץ 14 הוא סכין בגב האומה", בישר בטוויטר, "מכונת רעל על סטרואידים שמזיקה לחוסן הלאומי יותר מרוב ערוצי התועבה של אויבינו. מי שנותנים לערוץ השקר, הכזב וההסתה היתר לפעול ברישיון, מי שמממנים אותו ומי שבוחרים להתארח בו - לא ירחצו בניקיון כפיהם". כמזהה תהליכים, קצת מוזר שגולן משתמש כלפי יריבים פוליטיים בביטוי "סכין בגב האומה", שאפשר למצוא את מקורו בגרמניה ההיא. וכדמוקרט דגול, משונה שדווקא הוא ממשיך לנסות ולסתום פיות.
חברו למטכ"ל גדי שמני השווה והעלה: הוא מחה על "מדינת השב"כ" שישראל משליטה בשטחים, וקרא להפעיל את השב"כ נגד יריבים פוליטיים: "התוצאות של מה שפורום קהלת עושים זה תוצאות קלאסיות של חתרנות מדינית. בשב"כ יש גוף שנקרא ר"ן (ריגול נגדי). הגוף הזה חייב ביום מן הימים לחקור... אני חושב שפורום קהלת גרם לנזק בלתי רגיל. זה אחד הדברים שבנימין נתניהו איפשר, מתוך ראייה אישית".
מה פשר התאווה של כמה ממנהיגי המאבק למען הדמוקרטיה לסתום פיות? מאילו מעיינות דיקטטוריים נסתרים הם שואבים את הטקסטים האלה? לכבות, להחרים, לסגור ולפרק. ואולי, רק אולי, הם מבקשים להשכיח את חלקם בהידרדרות למדרון שהוביל את ישראל אל תהום 7 באוקטובר? עשרה שבועות בלבד קודם לכן האלוף שמני הודיע שאי-ההתנדבות "בהחלט זה הרס צה"ל, זה מסוכן מאוד למדינת ישראל", והמשיך להעניק גיבוי לסרבנים: "את החיצים צריך להפנות לדרג הפוליטי". אחרי החיצים, הפנה את השב"כ.
הכותב הוא עיתונאי חדשות 12
