ראש הממשלה נתניהו הגיב בהתרסה לקריאת ההשכמה של שר הביטחון גלנט. "בלי תירוצים", הוא הכריז, ולמעשה חזר על המסר הקבוע שלו: אתם אחראים לתבוסה של ישראל, לא אני.
הרשו לי להעיף את הכדור חזרה אל נתניהו, ולומר לו: בלי תירוצים. תתייצב מול הישראלים ותסביר להם מה עשית ולאן אתה מוביל אותם. לא נסתפק עוד בראיונות לתוכניות אמריקאיות הזויות כמו זו של ד"ר פיל - אתה תדבר אלינו, ואיתנו. נמאס לנו לשמוע מדי בוקר את הודעות ה"הותר לפרסום" המבעיתות, נמאס לנו לצפות בטילי חיזבאללה שזורעים הרס ביישובי הצפון ולשאול מתי הם יגיעו גם אלינו. לאן אתה חותר, מר נתניהו.
היום יגיע לאזור ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ממשל ביידן, שדן עם הסעודים על הקמת ברית אזורית. ישראל אמורה להשתלב בברית הזו, אם תסכים לדון על היום שאחרי בעזה ועל המעורבות הפלסטינית בניהול הרצועה. אבל נתניהו מסרב למלא את חלקו - הוא אומר "לא לפתחסטן ולא לחמאסטן", ובגלל זה אנחנו נישאר עם חמאס מעבר לגבול ועם ממשל צבאי ברצועה.
נתניהו, אם זה מה שאתה רוצה - לך לבחירות שיכריעו בשאלה לאן תצעד המדינה.
ההיסטוריה שלנו מלאה בגנרלים שנתניהו דאג לסיים את הקריירה הפוליטית שלהם - ברק, יעלון, מופז ועוד. עכשיו, כך זה נראה, עלול להגיע תורו של גלנט.
אעז לנחש שגורלו יהיה שונה: נתניהו לא יעז לפטר אותו, בין היתר גם משום שגלנט התגלה עם כישורים ויכולת טובה משל קודמיו. זאת ועוד, גלנט מיטיב לייצג את הגופים במערכת הביטחון שהוא מופקד על ניהולם.
השופט במשפטו של דונלד טראמפ הודיע לצדדים שהמשפט יימשך שישה שבועות, שבסופם יידרשו המושבעים לפסוק בעניינו של המועמד לנשיאות. קשה שלא להשוות זאת למשפטו של נתניהו, שנמשך כבר ארבע שנים ועדיין אין לו תאריך יציאה.
כך נראית מערכת הצדק שלנו. ביזיון.
את נאומו של מנחם קלמנזון ביום העצמאות יש לצרף לשורה הראשונה של הנאומים שנלמדים בבתי ספר. קלמנזון קיבל ביחד עם אחיינו את פרס ישראל לגבורה אזרחית, אחרי שהשניים יצאו ביחד עם אחיו אלחנן ז"ל להציל את תושבי בארי באותה שבת ארורה. "ה' שפתיי יפתח ואספר תהילתך", אמר, והעביר מסר חד-משמעי: "את אחיי אני מבקש".
אחים אנחנו, למרות ועל אף המחלוקות.
עוד סוף שבוע בלתי נתפס עבר עלינו, כשהתבשרנו על חילוץ גופותיהם של שני לוק, עמית בוסקילה, איציק גלרנטר ורון בנימין.
הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18 וולטר כתב פואמה אחרי רעידת אדמה מזוויעה בליסבון, בחן את ההנחה שלפיה "הכל לטובה" וסירב לקבל את צידוק הדין. "הוגים ש'הכל לטובה' על לשונם. בואו שורו זוועת הבתים ההרוסים, עליבות של אפר, קרעים ורסיסים.. התינוק זב הדם, איזה חטא הוא חטא ומה עוונו... אך הבן לא אוכל איך הטוב העליון, אלוהים המיטיב עם ברואיו בלי חשבון, משפיע עליהם גם רעות מלוא חפניים".
אנחנו חיים במציאות שבה סימני השאלה לא מותירים עיניים יבשות.
ועדיין מותר לשאול: מה יהיה כאן.
