"שעם ישראל לא ידע עוד צער", ניסים לוק, אביה של שני לוק ז"ל, אמר בסיום הראיון הטלפוני שקיים ב"אופירה ולוינסון" בערוץ 12; קצת אחרי הצהרת דובר צה"ל על שלוש גופות החטופים שחולצו מעזה.
שעם ישראל לא ידע עוד צער, ככה אמר. מאיפה הכוחות? ומי זה בדיוק העם הזה שאבא שכול, אדם, מתוך הצער הנורא ביקש לחזק?
עם מופלא ויחד עם זאת חבול, כאוב, חסר ודאות, חסר יום לפני, חסר יום אחרי, חסר רועה. עם שמחכה לבשורה טובה. והיא לא מגיעה. עם שמחכה לחזור אל חייו, להתפנות לרפא את עצמו. עם שבעת הזו גילה שיש לו רק את עצמו.
כי בראשו עומדים כאלו שהם - עזבו לא מתאימים, לא ראויים, לא מנהיגים - פשוט לא משרתי ואוהבי העם שלהם. כאלו שלא מסוגלים להסתכל לכאבי העם בעיניים. לקבל החלטות בשבילו. להיות שם.
וכל יום שחולף, כל טרגדיה או מעשה גבורה - כמו מבצע חילוץ הגופות הזה - מעמיקים את הפער בין עוצמות העם לבין חדלון אלו שבראשו. עד שמה להם ולנו? מה לנו ולהם, חבורת אוחזי הכיסאות הללו?
לא פלא שנטעלי שם טוב, מגישת "זמן שישי" של ערוץ 13, הגיבה כמו שהגיבה במהדורת השבת; בתסכול נטו. זה קרה אחרי שיחה מלאת השראה שקיימה עם ירדן פיבקו, בתו של איציק גלרנטר ז"ל, שגופתו הוחזרה בסוף השבוע.
"תהיה לנו קבורה הולמת. שזה דבר שהוא לא מובן מאליו", אמרה ירדן, ואז הודתה בהתרגשות לישראלים הרבים שתמכו ותומכים במשפחה, וללוחמים שחילצו את גופת אביה ואמרו עליו קדיש.
זו הייתה עוד שיחה עם מישהי, בעלת כוחות-על, שמתוך הכאב והאובדן מצאה את המקום לחזק ולהודות. מקבלי ההחלטות, הפוליטיקאים, לא היו חלק מהדיבור. לא הוזכרו. ובכל זאת, מיד בסוף הראיון, שם טוב נשאה מונולוג של כעס. של אצבע מאשימה. "הדיסוננס בין הנונשלנטיות של הממשלה לבין הלוחמים שצועדים לתוך האש כדי להביא את הגופות ואומרים שם קדיש עליהם בלתי נסבל", אמרה. יכולתי להבין אותה.
מה זה בעצם אומר עלינו כעם, שאת הכוחות אנחנו שואבים מאלו שמאבדים הכי הרבה? מה זה אומר שאלו שהתבשרו על מציאת גופות יקיריהם, רואים הכרח בחיזוק העם, אבל ההנהגה לא?
לא יודע מה זה אומר, אבל זה עצוב נורא.
בקטנה
טוב, אז "האח הגדול" אוטוטו חוזר לערוץ 13 . כבר רצים פרומואים והכל. וכולנו יכולים לנחש את מי, בתוך תמהיל ישראל המקובל, יכניסו הפעם לבית. מילואמיניקים? מפונים מהצפון? אולי זה לא רעיון כל כך גרוע, כאילו בתור פתרון מגורים. או סתם מפלט מהמציאות. בכל מקרה, לא יודע מי האנשים שמוכנים להיכנס לחודשיים בווילה, רק קחו בחשבון: לא יודע מה תגלו כשתצאו. אם אתם לא מוצאים מדינה, נשאיר את המפתח מתחת לשטיח, סבבה?
