ישראל, מאי 1967. העיתונים מדווחים כמעט מדי יום על פעולות טרור של חבלנים (לימים מחבלים) מהגבול הסורי והלבנוני. ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, אומר שסוריה היא האחראית העיקרית, אבל גם לבנון אינה פטורה מאחריות.
בצל המתיחות בגבול הצפוני והדרומי, הייתה אמורה להתקיים בסוף מאי (27 בחודש בערב) באותה שנה ההילולה המסורתית בל"ג בעומר במירון. אלא שבפעם הראשונה - פורסמה הודעה שההילולה בוטלה, כמה ימים לפני שהמונים התכוונו להגיע לקברו של שמעון בר-יוחאי.
משרד הדתות פירסם הודעה קצרה, שבה נכתב: "הודעה לציבור. בוטלו חגיגות ל"ג בעומר במירון. בגלל מצב החירום, החליט משרד הדתות לבטל את חגיגות ל"ג בעומר במירון". ב"למרחב" נכתב כי על הביטול הוחלט בהתייעצות של נציגי משרד הדתות והרבנות הראשית. בהתייעצות הובעה הדעה כי לרגל המצב אין לקיים את החגיגות והתקהלות של המונים. הגורמים התייעצו בעניין זה גם עם המשטרה וגופים אחרים.
אבל למרות האיסור הגיעו מאות להילולה. בכתבה ב"הצופה" נכתב כי עם צאת השבת הגיעו כ-400 חוגגים, מרביתם חסידי ברסלב, קרלין, זקני צפת וטבריה – לקיים את ההילולה, למרות המצב הביטחוני. באותה כתבה נכתב כי על הסדר פיקחו ארבעה שוטרים בלבד ממשטרת צפת, לעומת כ-400 שוטרים שפיקחו על הסדר בהילולה הגדולה של 1966, שמשכה אליה כ-100 אלף חוגגים.
המשתתפים בהילולה הירבו באמירת תהילים ותפילות לשלום המדינה וצה"ל. בהילולה ב-1967 לא השתתפה תזמורת מירון, והחוגגים מיעטו בריקודים. המועצה האזורית מרום-הגליל הורתה בערב שבת לחלק מבאי ההילולה לשוב לבתיהם בשל המצב הביטחוני החמור. רבים נענו לפנייה זו, אך חסידי וזקני טבריה וצפת אמרו כי הם לא ויתרו על מסורת זו גם במלחמת העצמאות ובמאורעות תרצ"ט, "כך שאין שום סיבה שהפעם נוותר", הם אמרו. בשעת הדלקת המדורות נאמרה תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל.
פחות מיממה לאחר חגיגות ל"ג בעומר במירון, ב-28 במאי, נשא לוי אשכול נאום לאומה ברדיו – נאום שייזכר כזה שבו ראש הממשלה התבלבל ולכן נתפס כהססן. אשכול ויועציו שינו מספר פעמים את נוסח הנאום, ובשידור החי הוא הקריא משפט ששונה ברגע האחרון מהסגת הכוחות להזזת הכוחות, והחל לגמגם. בעקבות אותו נאום מונה משה דיין לשר הביטחון, ובבוקר 5 ביוני נפתחה המלחמה, שהסתיימה בניצחון מזהיר של צה"ל.
