רק לפני שלושה חודשים, בהתחלת חודש פברואר, נבחר איברהים ראיסי, כמתמודד יחיד, לתקופת כהונה שנייה כנשיא איראן. "מועצת המומחים" היא שחתמה על מועמדותו, בברכת השליט עלי חמינאי, ובעקבותיה נקרא הציבור האיראני להגיע לקלפיות. אלא שנרשם מספר נמוך במיוחד בהשוואה לסבבי בחירות קודמים באיראן - רק 49 אחוזים מבעלי זכות הבחירה דאגו להתייצב. השליט, חמינאי בן ה-84 התנדב באמצע יום הבחירות לקרוא לבעלי זכות הבחירה באיראן "להביע תמיכה", אך גם אחרי הנזיפה הקולנית שיעור הבוחרים לא הצליח להתרומם.
מינוי בסימן שאלה
"מועצת המומחים" שמציגה את המועמדים לנשיאות, הוקמה ב-1979, בעקבות הפלת שלטונו החילוני של ריזא פהלווי, השאה (תרגום: מלך המלכים) של איראן. מספר ה"מומחים" לא קבוע. בסבב הבחירות האחרון, ב-2021 היו ב"מועצה" 88 חברים, מחציתם – חשוב מאד לציין – התמנו ישירות על ידי השליט חמינאי. רוב ה"מומחים" הינם דמויות מוכרות היטב בצמרת הפוליטית-דתית באיראן, ואחד מהם, שכיהן ב-2007, היה איברהים ראיסי עצמו, אז בתפקיד ראש מערכת בתי המשפט של איראן.
לשלטונות איראן היה ברור אתמול, שהעולם הגדול יעקוב אחרי כל משפט וכל הבעת פנים של מגישי מהדורות החדשות בשידורי הטלוויזיה הממלכתית של איראן, בתקווה לחלץ מידע נוקשה על מצבו של ראיסי. אבל בכלי התקשורת הרשמיים הסתמן בלבול. נראה היה שהקריינים לא מכירים את תמונת המצב, ורק בארבע אחרי הצהריים (שעון ישראל) יצא רמז עבה שהתחנן לתושבי איראן "תתפללו", הסימן המובהק שמשהו רע מאד אירע לנוסעי המסוק.
כרגע, אין מועמד להחליף את ראיסי בן ה-63. רק לפני חודשיים הודיע עלי לאריג'ני, יושב ראש הפרלמנט האיראני לשעבר, כי הוא "חושב" על התפקיד. גם אחד מנציגי איראן לשיחות הגרעין הודיע לפני שבועיים כי בכוונתו להציג את מועמדותו לכהונת ראש הממשלה.
תחרות מכורה מראש
בלי המלצתו של השליט חמינאי לא ניתן להיכנס לרשימת המתמודדים. חמינאי ידוע כמי שיתמוך במועמד מסויים – ראיסי הוא הדוגמה המובהקת - ומולו תיתכן הסכמתו להעמדת מועמדים שלא יתחרו ולא יהיה להם סיכוי לנצח בבחירות. כך היה גם בסבב הבחירות הקודם, ב-2021 כשראיסי "ניצח" בהפרש עצום את מוחסין ריזאי, בכיר במשמרות המהפכה, כמו גם מועמד לא ידוע, עבד אל-נאסר חמאתי.
התמונות ששודרו אתמול מסביבת העיר גלפו בגבול איראן-אזרביג'אן נתנו מעט מאד מקום לאופטימיות לגבי מצבם של נוסעי הטסים בהליקופטר. מדובר במסוק ישן, מתוצרת איראנית שהוכנס לפני יותר משלוש שנים לפעילות. בגלל החרם האמריקאי על איראן מדינות מסרבות למכור חלפים ועזרים לכלי טיס. לפני פחות משנה התרסק מטוס ועליו שר הנוער והספורט האיראני. השר אמנם ניצל, אבל נוסע אחר נהרג ואחרים נפצעו.
רשימת התכונות הנידשות להצבת מועמדות לתפקיד נשיא איראן ברורה למדי: על המועמד להיות מעל גיל 18, יליד איראן שאביו (האם לא נזכרת) הוא אזרח איראני, בן העדה השיעית, בעל תואר דתי (ראיסי לא זכה לתואר אייתוללה המכובד אלא רק לתואר "חוג'ת אל-איסלאם" הנמוך יותר), ישר, בלי תיקים במשטרה או מעורבות בהפרות הסדר הציבורי. וכמובן, בן נאמן לרפובליקה האסלאמית של איראן.
ממשלה בשירות המנהיג
מבנה השלטון האיראני מסובך לעיני המתבונן מבחוץ, אבל מאורגן מאד, כשלטון דיקטטורי. מצד אחד ישנו השליט (כיום זה עלי חמינאי) שבלשכותיו הוא מפקד על יחידת צבא מובחרת, שנשלחת רק למשימות מיוחדות. זאת במקביל למשמרות המהפכה, גם כן צבא פרטי, ובתוכן יחידת העילית של "כוח קודס". ומתחת, הצבא האיראני הרגיל שאליו מתגייסים מגיל 16.
מועצת המומחים ממנה את השליט, ואת ראש הממשלה, שממנה את השרים, מושלי המחוזות והשופטים. שר המסחר מחובר לסקטור הצבאי, של משמרות המהפכה, ולסקטור הפרטי, שמחובר גם הוא לשלטון, וליצואנים ויבואנים – מיוחסים מה"משמרות" שנשלחים לפעול ברוסיה, סין, נסיכויות המפרץ ואפילו במדינות באירופה. בתפקידיהם, הם חובשים 2 כובעים: יצוא ויבוא של מוצרים, ואיסוף מודיעיני לשולחיהם במשמרות המהפכה.
כל שרי הממשלה מחוברים למשטרת איראן. בכוחם לשלוח "המלצות" למעצרים, ל"שיחות" ולהזמנת הורים של צעירים וצעירות שמוגדרים "סוררים". אם השיחה לא מניבה תוצאות, אחרי הפעם השנייה עוצרים את הצעיר או הצעירה.
השר החזק בממשלת טהראן הוא שר הפנים. הוא הממונה על הביטחון הפנימי, הוא קובע את העונשים, את גודל הקנסות והמאסרים, והוא שמוציא את פקודות ההוצאה להורג. שר הפנים ממונה גם על "משטרת המוסר", גדודי נשים ברעלות כהות מחמירות, וגברים שיוצאים לשוטט ברחובות איראן, לחפש "סוררים" עם נשק ומקלות במבוק משוייפים שבהם נוהגים להכות את הנערות. כל שר בממשלת טהרן מחובר לרעיונות האסלאמיים וכל משרד ממשלתי עובד באופן עצמאי, אבל מחוייב להעביר דוח יומי ללשכת הנשיא – שכעת זהות העומד בראשה נמצאת תחת סימן שאלה.
