גדי קדם. ראומה וגדי קדם איבדו את בתם תמר, בעלה יונתן, הנכדות שחר וארבל בנות החמש וחצי והנכד בן השנתיים עומר. מבט בתמונה המשפחתית שפורסמה אחרי שכל המופיעים בה נרצחו בניר עוז באכזריות בלתי נתפסת גרמה לכל אדם בעל לב להרגיש את הדם קופא בעורקים. אלה החומרים שמהם עשויים הסיוטים הגדולים ביותר של האנושות. ראומה וגדי קדם איבדו את היקר להם מכל. את המפעל שאותו טיפחו והשקו ונהנו מפירותיו. את היכולת לשבת סביב שולחן שישי, או חג, או יום הולדת. חייהם נהרסו. מי שבמשמרת שלו התרחש האסון הזה, הוא גם מי שעבורו הגיעו להפגנות במוצאי שבת מי שהחזיקו את השלט "שמאלנים בוגדים". מי שהפקיר את תושבי ניר עוז, בין היתר, מזוהה עם הפסולת האנושית שנבחה על האנשים האלה "טוב שמתו לכם הילדים". מי שטרם לקח אחריות על האסון, גם לא ייקח אחריות לבעיטה ששוחררה לעבר ראשו של גדי, אב וסב שכול, ושלחה אותו לאיכילוב עם ראש פתוח. אבל עבורנו זו צריכה להיות קריאת השכמה נוספת - שאם אחריה לא נתעורר, שום דבר כבר לא יזעזע אותנו.
סיגלית הלל. במקביל, התרחשה גם אלימות מסוג אחר. סיגלית הלל, שבנה אורי טשרניחובסקי נרצח במסיבת הנובה, הגיעה לנאום בהפגנה בהרצליה. היא ביקשה לספר על בנה שחייו נגדעו באכזריות בגיל 29, לקרוא לשינוי, לזעוק את זעקתה. בתמורה היא קיבלה את המסר שהיא מפריעה לציבור ליהנות, כשבבר הסמוך, "המוניציפל", הגבירו את המוזיקה בזמן דבריה וסירבו להנמיך. אורי ז"ל עבד כברמן במסיבה, ועכשיו סיפורו מפריע למזיגת הבירה. באמת יותר מגניב לשמוע את החדש של טיילור סוויפט מאשר לדבר על מחדלים, חטופים, מלחמות וחללים. ראש העיר יריב פישר גינה ובצדק, אך הבושה כבר צרבה את הגרון.
אגם ברגר. ביום העצמאות האחרון גילו הוריה של אגם ברגר, שנחטפה מבסיס נחל עוז, שלעיריית חולון יש הגדרות אחרות למונח "לזקוף קומה". האחרונה החליטה שהפרשנות היא להזמין כוכבים ל"חפלה יוונית", בבמה סמוכה לבית משפחה שראתה את היקרה להם מכל מדממת בשבי. עשרות מתושבי העיר חתמו על עצומה הקוראת לעירייה להתחשב ברגשות המשפחה, אך ראש העיר הגיב ב"חולון תחגוג עצמאות כדי לחזק את הרוח החולונית והישראלית ולחגוג אות תקומתו של העם היהודי במדינתו". אוי לנו אם כך נראית תקומה, אך אולי גם מילון המונחים שלי כבר לא מעודכן.
חינוך אמיתי. המצפן המוסרי שלנו השתבש. אנחנו מבלבלים בין טוב לרע, בין מותר לאסור. מי שאמונה על פרק התקומה העתידית של מדינת ישראל, אם יגיע, היא מערכת החינוך. זו נדרשת כעת לקבל תקציבי ענק, לא פחות מזו שתקבל (ובצדק) מערכת הביטחון. כל שביתה על תקציבים, על תקנים, על תנאים - מחייבת גיבוי אזרחי מלא. רק מערכת חינוך מתוקצבת ומושקעת עם דגש על שיעורי אזרחות ודמוקרטיה,תבטיח שנצא מצידו השני של האירוע כשאנחנו עדיין בני ובנות אדם.
