כשהייתה בת חמש, דיאן שוורץ ליקקה סוכרייה גרוזינית, ודקות לאחר מכן כמעט נגמרה. לא הסוכרייה – הילדונת. בגלל האגוז שהתחבא בתוך הסוכרייה. "ככה התברר שאני אלרגית לאגוזים", היא מסכמת, "ברמה של חנק מיידי".
איך חיים עם זה?
"הצלחתי לשכנע את עצמי שאני לא סובלת אגוזים, וזה לא רחוק מהאמת. היום, גם מלראות אגוז מלך בקצה השולחן אני מתחילה להתגרד. יש לי חבר שצמוד אליי 24/7, תמיד בתיק, מזרק אפיפן".
בצו הראשון, הדילמה אם לספר או לא לספר נחסכה ממנה מפני שהמידע הופיע בתיק הרפואי שלה, ועל המקום היא קיבלה פטור. "אין לי מושג אם גם היום צה"ל נותן פטור על אלרגיה, יכול להיות שבמקרה שלי זה היה צעד די חריג. כמה חודשים לפני כן היה חייל שנפטר כתוצאה מאלרגיה, בעקבות משהו שאכל בבסיס, ולא רצו לקחת סיכונים מיותרים".
לקחת את זה קשה?
"לא, התחלתי לדגמן, ותמיד ידעתי שיום יבוא ואני אתרום למדינה שלי מעל ומעבר".
שער זמנים מודרנים – דיאן שוורץ
(צילום ועריכה: מיכל עמר שוורץ )
וזה מה שקרה. ב-7 באוקטובר היא הפכה לשגרירת הסברה שמנצלת את הכוח שצברה ברשת — 300 אלף עוקבים באינסטגרם ו-130 אלף בטיקטוק ("זה לא המון, אני לא מכורה לסלפיז, אני יודעת לגם שים את הסלולרי בצד") — ואת האנגלית המושלמת שבאמתחתה לצורך דיברור המלחמה.
"בשבת ההיא התעוררתי, כמו כולם, לאזעקה", היא מתארת. "אני גרה אצל הוריי, בקריית-גת, בכניסה לעיר היו מחבלים, ובשעות הראשונות ישבתי מול הטלוויזיה בהלם. ראיתי את סרטוני הזוועות שרצו בטלגרם והרגשתי שאני חייבת להוציא את זה לעולם, למי שלא מתעניין במה שקורה במזרח התיכון, למי שלא מאמין שממש ברגעים אלה אנחנו עוברים שואה שנייה. ואם כבר לדבר או לכתוב אז עדיף לעשות את זה באנגלית. פניתי לחברים שלי שיש להם קהל הרבה יותר גדול משלי כמו מרטין גריי - די-ג'יי עם מיליוני עוקבים, וכמו קייל קוזמה - שחקן NBA, שלחתי להם סרטונים, ביקשתי מהם להביע תמיכה והם עשו את זה. דני דנון הזמין אותי לחמ"ל ההסברה בקריה וגם צירף אותי למשלחת של חברי כנסת שביקרה בבארי כבר בשבוע השני. איזו חייתיות אכזרית. צילמתי עגלות של תינוקות שהותכו באש".
צל"ש!
"אין צורך. בעיניי זה הכי מובן מאליו. בשלושת החודשים הראשונים עבדתי בזה פול טיים ג'וב. פשוט העמדתי את הפלטפורמה שלי לשירות המדינה ועד היום, בכל פעם שאני פותחת תיבה של 'מי רוצה לבוא איתי' מגיעים מאות מתנדבים. חסר ציוד לחיילים? נגייס, לא אפודים קרמיים, אלא שמפו ושעונים, גם זה חשוב למי שנתקע בלי. ושם צריך לאסוף כסף לחיילים בעזה שרוצים לעשות קידוש בשישי. אירגנתי איסוף של צעצועים למפונים. במו ידיי אספתי תפוזים ומנדרינות, כי אין עובדים והפירות נרקבים. והבאתי איתי עוד מלא אנשים.
חברה שלי שמכירה מפונים מכפר עזה שגרים בשפיים, שלחה לי הודעה, 'את יכולה להרים הפעלה לילדים?' ועל המקום עניתי 'ברור'. אין דבר שהוא בלתי אפשרי. הבאתי להם את יובל המבולבל וגם כאלה שעשו צמות וציורי פנים. בסוף ההפעלה מישהי תפסה לי את היד ובכתה, היא לא זיהתה אותי כדוגמנית, אלא כמי שעזרה לה לגייס תרומות לתשלום המשכנתה של הבית שלה, שנהרס. ואיזה סיפורי גבורה ששמעתי מהחיילים המדהימים שלנו שאני ממשיכה לבקר בבתי חולים. יש כמה שממש הפכו לחברים שלי, שולחים לי הודעות על בסיס יומיומי".
את רואה את הסוף?
"עדיין לא, אבל איזה יופי שיש לנו במדינה כל כך הרבה אנשים טובים".
במיאמי בלי אבטחה
השליחות שקיבלה על עצמה מלווה אותה גם בימים אלה במיאמי, בשבוע האופנה של בגדי ים והלבשה תחתונה. היא לא תצעד על המסלול עם שרשרת של ח"י ("יש לי תליון ענקי") מפני שאין צורך ליצור פרובוקציה, אבל מחוץ לשעות העבודה תענוד את המגן דוד שלה בגאווה. "אני לא פוחדת".
שירותי הביטחון של מיאמי מודעים לזהותך?
"לא נראה לי, לא תהיה עליי אבטחה, אני לא מייצגת את ישראל באירוויזיון. יש דוגמניות ישראליות שחוששות לעבוד עכשיו בחו"ל, ולדעתי דווקא בתקופה הנוכחית חשוב להיות שם, לצעוד בתור ישראלית ציונית גאה. ככה אני מגדירה את עצמי. זה המשולש. אם מישהו ימצא לנכון לציין שאני מישראל – סבבה.
"אנחנו רק 0.2% מכל הפלנטה הזאת, אנחנו צריכים להתגאות בעובדה שהגענו גם לשבוע בינלאומי של בגדי ים. מעולם לא נתקלתי באנטישמיות. מ-עו-לם. ואם יש מישהו שלא רוצה לקחת אותי בגלל היותי ישראלית – שיבושם לו. אני אמשיך להתנהל בעולם כישראלית ציונית גאה".
איך תגיבי אם במרחק נשימה מהאולם תיערך הפגנה פרו-פלסטינית?
"לא נראה לי שאגיב. אני לא יכולה לצאת אל המפגינים ולשכנע כל אחד מהם שזכותנו להגן על עצמנו, מפני שהם לא מעוניינים לקבל מידע, הם רוצים לחיות באמת שלהם, השגויה. האנשים שרוצים לשמוע הם לא אלה שצועקים ברחובות ומתלהמים והולכים מכות. התאכזבתי לגלות שבקמפוסים הגדולים בארצות-הברית ההפגנות נובעות מבורות לשמה. אז מה? נראה לך שאני הבנאדם שישכיל אותם? אין לי מספיק ידע בהיסטוריה, חוץ מבן-גוריון אני לא מכירה אף אחד. בשביל זה יש לנו את משרד ההסברה. רגע, עדיין יש? בשביל זה יש לנו את נועה תשבי ויוסף חדאד".
מסביב לעולם
שוורץ (25) נולדה בחיפה, לאלה (ממולדובה) וגבי (מרומניה), שניהם עובדי אינטל שמתוקף תפקידם העבירו אותה לקריית-גת ובהמשך יצאו איתה לאינספור רילוקשיינים מסביב לגלובוס. "אני הבת היחידה המשותפת לשניהם. מהנישואים הקודמים של אמא יש לי אחות, מריה, שגדולה ממני ב-12 שנה ויום אחד. אין לי מושג למה אמא בחרה שמות זרים. מה שבטוח זה שהיא לא קראה לי ככה על שם הנסיכה. דיאנה היא הגרסה הרומית לארטמיס, אלת הציד במיתולוגיה היוונית".
בכל בית הקפה הזה לא תמצאי אף אדם שמודע לכך.
"נכון, ואני לא ממליצה להעביר את ההסבר הזה בכל מקום חדש שאליו את מגיעה. והגעתי להמון מקומות חדשים. רוב חיי עברו עליי בחו"ל. איפה לא הייתי? באורגון, תאילנד, טייפה, הולנד, הונג-קונג. ובין לבין טיולים משפחתיים מחוף לחוף. ולא תמיד זה היה שיא הכיף. כשהייתי קטנה זה היה לי ממש-ממש קשה. את כיתה ד' למדתי בארצות-הברית, את כיתה ה' בקריית-גת ובכיתה ז' טסנו לשנה לטיוואן. עד שהתרגלת לנוף, לתרבות, לשפה, עד שמצאת לך פינה ונחלה ואפילו שניים וחצי חברים – פתאום תולשים אותך, ואת צריכה למצוא את עצמך בחלל.
"בגיל הנעורים התחלתי להתמרד. 'אני לא רוצה לנסוע איתכם, גם לי יש חיים'. בכיתי, הייתי נורא לבד. כשאבא ראה אותי ככה הוא היה מנער אותי 'קומי, תתקדמי, הכל בסדר'. אבא הוא הרציונלי במשפחה. למזלי, אמא מאזנת, היא מלכת הרגש. בדיעבד, אני מברכת על זה ולא כועסת. הנדודים האלה נתנו לי כלים חברתיים ותרמו להתפתחות האישית שלי. בזכותם הפכתי לחזקה. עד לפני שנתיים הייתי טפלון, אחת ששום דבר לא נדבק אליה".
את התיכון בקריית-גת היא התחילה כחרשנית "בכיתת מצוינות, חמש יחידות במתמטיקה, פיזיקה ואנגלית, כמובן. אהבתי ללמוד. בכיתה י' אמרתי להורים 'אני לא רוצה, לא בא לי' וירדתי ממתמטיקה ופיזיקה. למה עשיתי את זה? לא הרגשתי שזה איפה שאני רוצה להיות. הספיק לי שאני נשארת בעיוני. העדפתי להשקיע בחברים. הפסיכולוג אולי יגיד שזו הייתה הדרך שלי למרוד בהורים, אבל ככה הגבתי גם בגיל 15, כשאמא לקחה אותי לפגישה אצל בטי רוקאוויי, שאמרה לי 'את הולכת להיות גדולה, רק תעשי גבות ותהיי מושלמת'. שמעתי ושמתי את זה בצד. זה לא כל כך עניין אותי באותה תקופה, רציתי להיות עם החבר'ה. איפשהו אחרי התיכון קפצתי לאיזה אירוע בתל-אביב והיה שם סטייליסט שאמר לי 'בואי, את נראית מדהים' למרות שאני רק 1.73 מ', די נמוכה. אחרי שבוע חתמתי ב'יולי' והשאר היסטוריה".
חתמת מאחורי הגב של ההורים?
"מה פתאום", היא ליטרלי מתחלחלת. "זכיתי בהורים הכי טובים בעולם. סיפרתי להם שבא לי לדגמן, לפחות לנסות. ובואי נגיד שלא נרשמה התלהבות עזה, אבל הם תמכו ותומכים בי. אמא שלי כזאת חמודה, עכשיו חזרנו משני טיולים משותפים, חודש בתאילנד וחודש ביפן, אמא ואני ישנו כפיות ונשמתי אותה".
ופתאום, ללא שום התראה, היא פורצת בבכי. ומתנצלת, למרות שאין סיבה. אחרי גיחה בת שנה לתל-אביב, היא חזרה לגור בדירת הוריה, בקריית-גת. "הכי טוב ונעים לי שם, בחברתם. אוכלים ביחד ארוחת ערב ואחר כך מתיישבים בסלון לראות סרט. לא תראי אותי בברים ובמועדונים".
"הכי לא דוגמנית", מעיר הסוכן הצמוד שלה, שמאזין בשבע אוזניים.
את אנטי מועדונים?
"לא, אבל ברוב המקרים זה נראה לי בזבוז זמן. אני מגיעה הרבה לתל-אביב, זה 40 דקות, לא נורא, ואני אוהבת לנהוג עם היפ-הופ ועומר אדם, מה שבא. אני אוהבת להשתזף בחוף גורדון ולשחות בבריכת גורדון, במים המלוחים והקפואים כמו אמבטיות קרח שאני חולה עליהן. הידיעה שיש לי נסיעה חזור מקרקעת אותי למציאות. במקום להסתובב יום שלם בעיר הגדולה אני חותכת".
הפריצה הגדולה שלה, אחרי דיזל וטרמינל איקס, הייתה בקמפיין לאורבניקה. "פעם, בתחילת הקריירה, נסעתי עם אמא וכשראיתי איזה שלט חוצות ענק בעזריאלי אמרתי לה 'יום יבוא ואני אהיה על השלט הזה'. בדיוק אחרי שנה הייתי שם. מהרגע הראשון אהבתי את המקצוע, כיף לי להיות על הסט, בעיניי הוא מקום קסום שהכל קורה בו בזכות צלם וסטייליסט וארט דירקטור ודוגמניות ואיפור ושיער, ובסופו של דבר יוצא פרי נהדר".
כל דוגמנית מקבלת יותר "לא" מ"כן".
"נכון, ובשביל זה יש לי את יניב, הסוכן. אנחנו תמיד אומרים 'הכל מאת השם' ו'מה ששלי יהיה שלי'. גם כשהתשובה השלילית מביאה אותי לדמעות אני משתדלת להתנער מהן מהר. יש לי סביבה טובה ותומכת וצריך להסתכל בחיוביות, זה לא יעזור לשבת ולגז'דר".
מקפצה לאומית
זווית הראייה החיובית עמדה לצידה כשנצלבה על ידי הקהל, לא תמיד בצדק. 55 הימים שצברה בבית האח הגדול נתנו לה את המקפצה הלאומית שעליה חלמה, וגם חשפו אותה לביקורת.
"החוויה בתוך הבית הייתה מאתגרת והיציאה ממנו עוד יותר, אבל זה שהתעקשתי לעצור ולחקור מה היה ואיך ולמה וכמה עזר לי להגיע לגרסה הכי טובה של עצמי. מבחינתי זה לא פחות ממהפך. את יודעת כמה מזמינים אותי להרצאות וכנסים של שיווק ותקשורת?"
לפני שנה נקלעה לשערורייה אחרת. תמונת עירום מזויפת שלה, שיוצרה על ידי בינה מלאכותית, הופצה ברשת. "בחרתי לחשוף את מה שקרה לי כדי רציתי להיות שופר לכל הבנות שחוששות ומסתירות את מה שקרה להן כאילו שהן אשמות במשהו". אבל בחודשים האחרונים, טפו-טפו, היא שוב על הגל. ברודוס צילמה קמפיין למשקה האנרגיה בלו לצד הכוכב ההוליוודי סימון סוסינה, בשבוע האופנה במילאנו הובילה את מותג האיפור קיקו, ובתל-אביב צילמה סרט קצר, "אורביט" (בבימוי נוני גפן) לצד אוהד קנולר. הסרט כבר קטף פרסים בכמה תחרויות בחו"ל והיא מחכה להקרנתו בארץ, בתקווה לקבל עוד הצעות בתחום המשחק. "זה עולם חדש עבורי ואני מקווה להצדיק את הטייטל".
ולקינוח, הנה עוד פנינה מתוצרת דיאן שוורץ, שמדי שבוע קולעת ואופה חלות לשבת: "בחורה שלא חוששת ולא מתביישת להתחיל עם גבר היא מלכה!"
smadarshirs@gmail.com
