במסיבת העיתונאים אחרי הזכייה באליפות בשנה שעברה, נשאל ניקולה יוקיץ' האם הוא מתרגש לקראת מצעד הניצחון, ה-Parade, ברחובות דנבר. כמי שזו הייתה לו אליפות NBA ראשונה, יוקיץ׳ בכלל לא חשב על המצעד הזה. הוא רק ספר את הדקות עד לנסיעה הביתה, לסומבור שבסרביה, לחבק את הסוסים שלו.
"אני לא רוצה ללכת לפאקינג parade", אמר ה-MVP של העונה, "אני צריך לנסוע הביתה". אחר כך בא המצעד עצמו, עם מאות אלפים ברחובות דנבר, והותיר גם שחקן ששונא את תעשיית הכדורסל באותה מידה שבה הוא אוהב את המשחק עצמו, המום ונרגש, ומבין שלפעמים המשחק עצמו הוא יותר מהטריפ- דאבלים.
אולי בגלל זה, כשיוקיץ׳ הגיע למסיבת העיתונאים אחרי שהאלופה הודחה בידי מינסוטה במשחק 7 בסיבוב השני, כשהיא שומטת יתרון של 20 נקודות בבית, הוא נראה הרבה יותר עצוב מכפי שנראה שמח בשנה שעברה. עכשיו הוא כבר מכיר את ההרגשה ויודע מה הוא הפסיד. הוא גם לא התכוון לתרץ. "מי שמנצחת בסדרה של שבעה משחקים, היא הקבוצה היותר טובה", אמר, "הם היו יותר טובים, זה מה שזה".
תהליך בנייה ארוך מהצפוי
מינסוטה טימברוולבס אכן קבוצה יותר טובה מדנבר. היא הייתה יותר טובה כל העונה, והסיבה היחידה שבגללה הריצה שלה בפלייאוף הזה מפתיעה מישהו, היא כי - בואו נהיה כנים - אף אחד מאיתנו לא ישב במהלך העונה הרגילה לראות את מינסוטה. אבל הנאגטס ידעו מה מחכה להם. או לפחות היו צריכים לדעת. בסיבוב הראשון בעונה שעברה הם עברו את הוולבס בסוויפ ג׳נטלמני של 1:4, אבל זו היה מרמה. את ששת הרבעים הראשונים של הסדרה ההיא ניצחו הנאגטס בהפרש כולל של 44 נקודות, אבל 14 הרבעים הבאים הסתיימו בשוויון 398:398. היה צריך להיות ברור שהוולבס תכף מגיעים. השלב הבא: גמר המערב מול לוקה, קיירי ודאלאס.
זה לא בא משום מקום. למינסוטה יש מורשת, כולל הגעה לגמר המערב ב-2004 עם קווין גארנט. אחרי שהוא הלך לבוסטון לזכות באליפות, הוולבס נכנסו לתהליך בנייה שהיה ארוך הרבה יותר מהצפוי, אבל הוא כן התרחש. בשקט, רחוק מהמצלמות, במדינת מערב תיכון קפואה שבדרך כלל מככבת רק בסרטים של האחים כהן.
לכל אורך העונה הרגילה העדיפה ה-NBA - יותר נכון, תקשורת ה-NBA - פשוט להתעלם מכך שלטימברוולבס הייתה את ההגנה הכי טובה בליגה; את קרל-אנתוני טאונס, שהוא מוטציה מוזרה ויעילה; את רודי גובר, שהוא משחקני ההגנה הגבוהים הטובים בהיסטוריה; את מייקל קונלי, פוינט גארד בן 36 שלדעת יוקיץ׳ הוא השחקן הכי אנדרייטד בליגה; את נאז ריד, השחקן השישי של העונה; סגל רחב מספיק כדי שג׳יידן מקדניאלס יהיה פתאום כוכב משחק מספר 7; ומאמן מודרני כמו כריס פינץ׳. ויש לה את אנתוני אדוארדס.
אני לא מייקל ג'ורדן
השוואות למייקל ג׳ורדן אף פעם לא עשו טוב לאף אחד. ה-NBA עברה את אחת התקופות המשמימות והיבשות שלה אחרי הפרישה של ג׳ורדן, בין היתר כי היא הייתה אובססיבית בחיפוש אחרי הג׳ורדן הבא. שחקנים צעירים נפלו בזה אחר זה במלכודת. תשאלו את הרולד מיינר, קירח, מטביע ועם חיוך מקסים, שיצא מהקולג׳ עם הכינוי "בייבי ג׳ורדן", ועכשיו צריך לעשות גוגל מעמיק כדי לדעת מיהו. קובי בראיינט הגיע מאוד קרוב, אבל גם הוא לא היה מייקל ג׳ורדן. לא יהיה עוד מייקל ג׳ורדן.
באדוארדס יש משהו שמפריד אותו מהג׳ורדנים הבאים האחרים. קובי לא הסתיר אף פעם שהוא מחקה את ג׳ורדן. למזלו, היה לו כישרון נדיר והוא הצליח לצאת מהצל שהטיל על עצמו. אדוארדס לא מנסה לחקות את ג׳ורדן, או את קובי, או כל אחד אחר, גם אם הוא מזכיר אותם פיזית. כשרואים אותו משחק, יודעים שרואים משהו מקורי.
כשהנאגטס כבר הובילו ב-20 הפרש, זה נראה עבור אדוארדס קצת כמו משחק הפלייאוף המפורסם של בראיינט הצעיר נגד יוטה, שבו השליך סדרת איירבולים יהירה והלייקרס הפסידו. אבל כאן קרה הדבר הזה שהופך את אדוארדס למיוחד. בגיל 22 הוא כבר היה בוגר מספיק להפסיק ללחוץ בהתקפה, לשמור עוד יותר טוב בהגנה, וגם לסמוך על החברים שלו במשחק 7. אדוארדס הוא לא הג׳ורדן הבא, אבל הוא יכול להיות אנתוני אדוארדס הראשון.
ל-NBA תהיה השנה אלופה חדשה, שישית בשש עונות. כל האלופות שלה בחמש השנים האחרונות לא עברו את חצי הגמר האזורי בעונה שאחרי. אין עוד ליגת-על שוויונית כזו בשום ענף ספורט. זו ליגה בריאה, עם כישרון אינסופי, ולמרות שיש מספיק סיבות לקטר על העונה הרגילה שלה - מסתבר שהיא כן מאוד חשובה. באסיפת השחקנים הראשונה לפני תחילת העונה אמר מייק קונלי לחברים שלו: "אתם לא מבינים כמה אנחנו יכולים להיות טובים. אנחנו יכולים להיות קבוצה אלופה. אתם חייבים להאמין בזה". מסתבר שהחברים שלו היו גם היחידים בכל הליגה שהקשיבו לו.
