יואב צפיר הוא האיש שראה את הכל בתעשיית הבידור הישראלית כאחד המוחות שהמליכו את ערוץ 2 הישן על ישראל. אבל שום דבר, אפילו לא הפאוזה המפורסמת של נינט בגמר בניצנים, מהלך בימוי איקוני שלו, לא הכין את הארכיונים הפרטיים של צפיר למהומת האלוהים שהתרחשה סביבו וסביב עדן גולן באירוויזיון 2024.
"עברנו אירוע מטלטל", הוא אומר בראיון שיתפרסם ביום שישי במוסף "7 לילות", "הכל היה מנוגד לכל היגיון, לכל נורמה, לכל תחרות. חשבנו עוד בישראל שיהיו קצת קריאות פה ושם, או אפילו שיעלו לבמה כדי להפריע, אבל לא האמנתי שאנשים יעמדו וישרקו בוז לזמרת, לא משנה באיזה גיל היא. זה היה בלתי נתפס בשבילי. עדן ניסתה להסוות מה שעובר עליה באותם רגעים, אבל ראיתי אותה יורדת עם דמעות בעיניים, הפכה חיוורת, מנסה להגיד 'יהיה בסדר', וראיתי שם גם את הגוש בגרון".
צפיר מספר בראיון גם על החרם וההתנכלויות מצד שאר המתחרים. "לא ראיתי את התצוגה המביכה של היוונייה, אלא רק בדיעבד, וכמובן שחשבנו שזו חרפה ובהחלט מעשה שכוון להעליב את עדן. שמתי לב להולנדי יוסט קליין, שישב לידנו ועשה פרצופים מגעילים אלינו מהרגע הראשון של מסיבת העיתונאים. נתקלנו בזה שעדן הצטלמה עם נציגים מכל מיני מדינות ואז והמנהל שלהם מגיע לבקש שלא נעלה את זה, שזה גם די מעליב. קרה שעדן אמרה שלום לכמה נציגים במסדרון והם לא החזירו לה בכלל, התעלמות. גם הזוכה השווייצרי.ת לא החזיר.ה לה שלום".
המשבר התפתח למדדים מדאיגים ובאירוויזיון החליטו להעביר את המשלחת הישראלית מהחדר למתחם אחר, כדי לנתק בין הצדדים. "ביום האחרון לעבור למתחם אחר זו השפלה. אבל באתי לכולם ואמרתי, חבר'ה, עושים לנו מתנה. נותנים לנו חדר שקט, וי-איי-פי, אנחנו בעצם מקבלים את חדר המנצחים. רגע המעבר לא היה פשוט. אנשים היו עם דמעות בעיניים. אמרנו לאיגוד האירופי: הפעם האחרונה שהגלו יהודים באירופה קרתה ב-1939. לא ממש הזיז להם. היו מדינות שאיימו לא לעלות לשיר אם ישראל תישאר בחדרים לידם. אמרתי, 'אין בעיה, אנחנו נעבור'. בסוף החדר הזה היה שקט וגדול הרבה יותר. עשינו לימונדה, מעבר לבדיחות של הגטו שכמובן רצו שם לא פעם".
