שישה קילומטרים בלבד מפרידים בין השוק המפורסם של מחנה הפליטים ג'באליה, שהפך לסמל שיקום שליטתו של חמאס בצפון הרצועה, לבין בתי הקיבוצים מפלסים וניר עם, שעליהם הסתערו מחבלי הנוח'בה בבוקר הפלישה לנגב המערבי ב-7 באוקטובר. ביממה האחרונה השלימו כוחות אוגדה 98 את המכה האחרונה על השוק, שהפך גם הוא כעת לעיי חורבות.
אבל ללוחמי חטיבת הצנחנים וחטיבה 7 של השריון, שפועלים מזה כתשעה ימים בפשיטה על מחנה הפליטים הקטן והצפוף, אין אשליה: הם יודעים שגם אחרי שייצאו ממנו, הם יצטרכו לחזור אליו שוב.
הלחימה בצפון רצועת עזה היא עזה ועצימה. אתמול, בשתי תקריות שונות בשכונת בית-חאנון, נפלו שלושה לוחמי צה"ל.
רס"ר (במיל') גדעון חי דירוא (33) מתל-אביב, לוחם ביחידת יהל"ם, נפל בהתפוצצות מטען במבנה, שבה נפצעו באורח קשה גם קצין לוחם מגדוד "נצח יהודה" ולוחם במילואים מיחידת יהל"ם.
בתקרית השנייה נורו למוות על ידי צלף סרן ישראל יודקין (22) מכפר חב"ד, קצין בגדוד "נצח יהודה" וסמ"ר אליהו (אלי) חיים אמסלם (21) מרעננה, שמשרת גם הוא בגדוד שמשתייך לחטיבת כפיר. הם שני הנופלים הראשונים מ"נצח יהודה" במלחמה. הצלף הספיק לפצוע קשה גם לוחם נוסף מחטיבת כפיר.
במקביל, במחנה הפליטים ג'באליה שבצפון הרצועה נמשכה פעולת צה"ל. בתמרון, וגם בפשיטה החוזרת על ג'באליה – העיר השנייה בגודלה בצפון הרצועה – צה"ל לא נכנס למחנה הפליטים.
כעת, למודי ניסיון מחודשיים ארוכים של לחימה בתמרון הכפול שביצעו בחאן-יונס, מתחת לפני הקרקע ומעליה, באוגדה 98 הביאו עימם למחנה ג'באליה כמה לקחים עיקריים: הראשון הוא כניסה בהפתעה, ומתן כמה שעות בלבד לאזרחים להתפנות מהמקום, כדי להקשות על מאות המחבלים במחנה לברוח בחסותם. הלקח השני הוא, במקביל לכניסה למחנה, לטפל מיד גם במנהרות בו – שבלעדיהן כוחות חמאס במקום אינם יכולים להילחם, להסתתר או לעבור מנקודה לנקודה.
לקח מרכזי נוסף, שממומש כעת על ידי חטיבת הצנחנים בג'באליה הוא להרוס את בתי המחבלים, ולא להשאירם שלמים כפי שנעשה בגזרות לחימה אחרות בצפון הרצועה.
"כמעט בכל בית הכינו מראש למחבלים נשק ואמצעי לחימה רבים, כשיטה: הם לא צריכים להסתובב חמושים, אלא רק להגיע למבנה ולהשתמש במה שמחכה להם שם. רקטות אר-פי-ג'י, עמדות תצפית, קלאצ'ים ותחמושת, והמון מטענים גדולים מוסלקים, בתוך קירות", תיאר סגן אלוף ברק גנוט, קצין האג"ם של אוגדה 98. "הם שברו קירות בין הבתים הצפופים, כדי לייצר למחבלים אפשרות לעבור דרכם מבית לבית (בדומה לפעולה שחטיבת הצנחנים במבצע חומת מגן בשכם, כדי למנוע מעבר מסוכן ברחובות – י"ז)".
ההתנגדות העזה בלחימה מגיעה גם מחוליות הנ"ט של חמאס, שירו יותר מ-100 טילים לעבר הטנקים של חטיבה 7 והנמ"רים של גדוד גבעתי שמשתתף בפעולה. מערכת ההגנה "מעיל רוח", לפי נתוני צה"ל, הצליחה ליירט יותר ממחצית מהאיומים הללו, גם מטווחים קצרים. עד כה, לפי נתוני האוגדה, חוסלו כ-250 מחבלים.
באוגדה 98 יודעים שחמאס ינסה לחזור למחנה הפליטים אחרי שהכוחות ייצאו ממנו, ולכן כל בית שנמצא בו אמל"ח – ויש המון כאלה – נהרס כליל. עד כה הרסו הכוחות יותר מ-100 בתים.
"אלה לא בתים שרירותיים", הסביר סא"ל גנוט. "המחבלים יודעים בדיוק להגיע אליהם כי שם יחכו להם אמצעי הלחימה, וכדי להכריע את האויב אתה חייב להרוס את המנהרות שלו ואת בתי הטרור שמעליהן".
הצפיפות בסמטאות מחנה הפליטים היא עצומה. רוחב סמטה יכול להגיע גם לעשרות סנטימטרים בלבד – בקושי מידות גוף של לוחם עטוף בשכפ"ץ ועמוס בציוד לחימה ובמכשיר קשר – ולכן עבודת הלוחמים בסמטאות היא בעיקר רגלית, וגם איטית, בטח מול זירות המטענים הרבות שממתינות שם.
בפלוגת "חץ" (חרדים צנחנים) של גדוד 202 הצליחו בדרך האיטית הזו לאתר לפני כשבוע מטען מוסתר בתוך קיר בסמטה. הלוחמים החליטו לחקור אותו והתושייה הזו שלהם הביאה לאיתור ארבע גופות החטופים שהוחזרו בסוף השבוע שעבר – שני לוק, עמית אסתר בוסקילה, איציק גלרנטר ורון בנימין זכרם לברכה. "הלוחמים הלכו בעקבות החיווטים של המטען הזה פנימה לתוך המבנה, ממש הלכו לאורך הכבל, עד שהגיעו לפיר בעומק עשרה מטרים. צריך להבין: זה מקום חשוך, לח, אפל, בלי אוויר, עמוק, מסריח, והלוחמים התעקשו להגיע עד לקצה שלו, כדי להגיע למקור", שיבח קצין האג"ם.
לדברי סא"ל גנוט, את חמאס אפשר להכריע רק בפעולה נבונה ואיטית: "נכון שיש תמיד את הנטייה לפעולות קצרות ומהירות, אבל בכל בית יש ממצאים שיכולים לעזור לנו, למשל בסריקה בבית שהיינו יכולים להרוס ולהתקדם הלאה, אחד הלוחמים מצא במקרה, באיזה חדר, דף מצ'וקמק עם פקודת לחימה חשובה שהשאיר חמאס, וזה היה בוננזה מודיעינית עבורנו להמשך הלחימה. רק בשיטה הזו אפשר לגלות מפות של מנהרות, לפענח חידות מודיעיניות שלוקח חודשים לעבוד עליהן ואז, ברגע אחד של סבלנות וסריקה של לוחמים, אתה מקבל זהב גולמי ש'סוגר לך מעגלים' ומקדם אותך מאוד למטרה".
