כל ילד בחינוך הממלכתי-דתי מתחנך על משולש ערכים מגיל גן ועד סיום בית הספר: ארץ ישראל-תורת ישראל-עם ישראל. זהו עמוד השדרה הערכי והוא מתוחזק באין-ספור הזדמנויות: לבתי הספר יש רב שתפקידו להיות דמות ערכית-רוחנית, בכל שנה נבחרת "דמות החמ"ד" – דמות תורנית שעליה לומדים לאורך כל השנה בכל שכבות הגיל, ויש תגבור של שעות לימודי קודש – בפועל לימודים שמתמקדים בעולם הערכים של התלמידים: תנ"ך, תושב"ע, גמרא, מחשבת ישראל ועוד.
מהו עמוד השדרה הערכי של החינוך הממלכתי-עברי שאליו מגיעים 38.9 אחוז מהאוכלוסייה? מיהן הדמויות החינוכיות שמלוות את בתי הספר וכל תפקידן לעורר השראה ולדון בשאלות ערכיות? ולמה ההשקעה הכספית בתלמידים חילונים ומסורתיים פחותה מההשקעה בתלמיד הדתי?
הפערים הללו אינם גזרת גורל. הם תוצר של מדיניות. מדינת ישראל בראשית דרכה ראתה בחינוך הממלכתי-עברי את דרך המלך ואת הזרמים שלצידו ככאלו שמבוססים עליו ויש להם התאמות קהילתיות (לחברה הדתית, החרדית והערבית). לאורך השנים השבילים המגזריים זכו ליותר תקציבים, ליותר כוח פוליטי וליותר השקעה, ודרך המלך הפכה לצדדית, מיובשת ואילמת. בחינוך הממלכתי-דתי קיימת מועצה שכל תפקידה הוא להיות שומרת הסף בתוך משרד החינוך. מעמדה מוגדר בחוק והיא זו שמייעצת לשר החינוך במטרה לשמור על האוטונומיה של החינוך הדתי, ואף יש לה זכות וטו על החלטות שלא נראות לה. במועצה יושבים אנשי חינוך ורוח. כמובן שלחינוך הממלכתי-עברי אין מקבילה כזו. אין שומרי סף, אין מקורות השראה, אין זכות וטו. המסלול החינוכי שנותן מענה לציבור החילוני והמסורתי הופקר.
יוזמה חדשה מבית "מרכז מנור" של "יוזמת המאה" מבקשת לתת מענה לוואקום הזה. לאחרונה הושקה מועצת החינוך הממלכתי-עברי וחברים בה 27 אנשי חינוך בכירים, ראשי רשויות, יו"ר הנהגת ההורים הארצית ואנשי רוח שמבקשים לבנות מחדש את עמוד השדרה הערכי של החינוך הממלכתי-עברי. הם נפגשים חמש פעמים בשנה כמליאה ויש להם צוותי עבודה.
"הייתה לנו נוסחה מנצחת שפשוט התפרקה. אני עברתי חינוך מאוד ישראלי בבית הספר שלי ברמת-גן – מאוד ציוני, עם התייחסות עמוקה לרעיונות יהודיים, דמוקרטיים וליברליים. לצערי זה נעלם", אומר הקולנוען והיוצר אבי נשר, שחבר בוועדה. "אנחנו, בפשטות, רוצים להחזיר עטרה ליושנה. אני מעולם לא התעניינתי בימין ושמאל. ההבדלים בין השמאל הציוני-ליברלי לימין הליברלי-ציוני תמיד היו לא גדולים, אצל כולם הישראליות היא נר לרגלם, והישראליות הזו היא הנס הגדול שאנחנו חיים בו 75 שנה. הדבר הזה נשחק.
"המועצה שלנו מבקשת לקדם ולקדש את הערכים של השדרה הישראלית המרכזית – ציונות, דמוקרטיה, זהות יהודית שמתאימה לקהל החילוני והמסורתי וליברליזם. אנחנו שואלים את עצמנו: מי הרב שלנו? מה העמדה הערכית שלנו? אלו שאלות שהן התשתית של החברה בישראל, ובזרם הכי גדול וגם הכי משרת ותורם לא מוכנים לתפוס עמדה".
ד"ר רות קלדרון, מקימת "עלמא – בית לתרבות עברית" בתל-אביב, רואה במועצה תחייה של הרעיון הציוני. "העולם הממלכתי-עברי היה שאנן. הוא היה עסוק בבניית המדינה, ובאיזו גאווה חשב שכולם יהיו כמוהו ולא בנה לעצמו מערכת זהות ברורה. בבית ספר בישראל מורה לא יכול לפתוח את הפה, כי יגידו שהוא שמאלני או שהוא עושה הדתה או שהוא מביא נושאים שנויים במחלוקת. נהייתה הצרה מטורפת של היכולת לשוחח, והיום הערך היחיד שאפשר לחנך אליו בלי לעורר תרעומת זה זהירות בדרכים ושמירה על פרחי הבר.
"אנחנו חייבים לדבר על זהות, על תרבות, על לאום – בלי פחד. ברצינות. לעומק. זה לא עניין פרטי, זו דרך שבה בונים חברה. לצערי ישנה בורות מאוד גדולה. בימינו מחנכים לקבל ציונים טובים או ללהיות מנומסים. הפריטו את החינוך לזהות לגורמים חיצוניים, לרוב דתיים, שבאו להסביר לנו מי אנחנו. אבל המחאה והמלחמה יצרו התעוררות אמיתית. זה כמו גוף חולה שהמערכת החיסונית שלו מתחילה לפעול. אז אפשר לחזור לדגל, להמנון, לעבריות, בלי ציניות.
"מה שלא הבינו במשרד החינוך זה שחינוך לזהות עובד רק כשזה אותנטי ומגיע מתוך הקהילה, ולכן במועצה יושבים רק מי שילדיו ונכדיו הולכים לחינוך הממלכתי. אנחנו לא זקוקים לחינוך מבחוץ. אני הצעתי כבסיס לזהות את השלישייה: עם ישראל-תרבות ישראל-מדינת ישראל, ועכשיו המועצה דנה בכך. אלו דיונים מרתקים ומהותיים לגבי עתידנו כאן".
לא צריך ללכת רחוק בשביל להבין את חשיבותה של המועצה, גם אם כרגע מעמדה לא רשמי ומבוסס על שיתופי פעולה בינה לבין ראשי מועצות ובתי ספר. שר החינוך יואב קיש הכריז על "חודש התקומה והגבורה" בבתי הספר סביב הימים הלאומיים. בעיתון "הארץ" פורסם כי ארגון הגג "זהות", המאגד תחתיו מגוון ארגונים דתיים שפועלים בחינוך הממלכתי-עברי, הפיץ באמצעות המשרד מערכי שיעור שמקדשים את הגבורה. בין היתר, ההתייחסות היחידה לחטופות והחטופים היא בטקסט (המכונה משום מה שיר) בגוף ראשון של חייל, שמבקש שלא יעשו עסקאות בשביל לשחרר אותו.
"ברגע שפעולה כזו מתרחשת בבתי הספר – זה בדיוק התפקיד שלנו לבחון אותה ולהרים דגל", אומר מנכ"ל המועצה ד"ר אריאל לוי. "איך ייתכן ששר החינוך הכריז על חודש הגבורה ואין שום התייחסות לחטופים מלבד ההתייחסות הזו? זה לא ייאמן, הרי זו שאלה ערכית מהמעלה הראשונה. לעולם היהודי, הציוני, הליברלי – יש הרבה מה לתרום לה מעבר למה שהוצע למורים על ידי המשרד".
נשר מחזק את דבריו: "כמו הרוב המוחלט של החילונים והמסורתיים, אני מחובר ליהדות שלי ולישראליות שלי. ערבות הדדית היא ערך יהודי וישראלי ראשון במעלה, היא זו שאיפשרה לנו לשרוד את 7 באוקטובר. הערבות ההדדית הזו היא גם מקור המחויבות שלנו לחטופות ולחטופים. אנחנו ננצח את המלחמה הזו רק כי יש בנו ערבות הדדית קיצונית, כי יש לנו סיפור, כי הציונות היא קודם כל פרקטיות. אלו בדיוק הדיונים שצריך להביא לכיתה. לא מערך שיעור מיובא מהארגון של אורית סטרוק".
המלחמה העירה את הרוח הישראלית, אבל מהר מאוד שבנו אל השיחה השבטית והמחנאית. מועצת החינוך הממלכתי לא מבקשת להיות עוד שבט, להפך – היא רוצה לייצר מכנה משותף רחב ורלוונטי עבור אוכלוסיית הרוב בישראל – החילונים והמסורתיים. מכנה משותף פלורליסטי וליברלי דיו, כך שגם חלקים גדולים מהציבור הדתי, החרדי-ממלכתי והערבי-ישראלי יוכלו למצוא בו שותפים והשראה. זוהי פעולה שמבקשת לקחת אחריות על "כלל ישראל" דרך חזרה אל השאלות הגדולות שהעסיקו את דור המייסדים של המדינה והיום שבו להיות רלוונטיות מתמיד.
